מעשי כשפים ביידישפיל
נוב 08
(צילום: ז'ראר אלון)
חיים נוי על "המכשפה": ההצגה הוותיקה עברה טלטלה, היא מודרנית יותר, השירים קצביים יותר וההפקה האוונגרדית של הבמאי אלכסנדר האוזפטר משובחת.
"המכשפה" היא אחת מההצגות המוזיקליות הנודעות שכתב ב-1877 אבי התיאטרון היהודי, אברהם גולדפאדן, ומאז הוצגה ברחבי העולם. גולדפאדן התבסס על סיפור אגדה, והשירים שכתב והלחין הפכו במשך השנים לנכס צאן ברזל בהווי היהודי המוזיקלי. דמותה של המכשפה גולמה במשך רוב השנים בידי שחקנים גברים, גם משום שלא היו בתיאטרון שלו שחקניות מתאימות וגם כי כך הפך הליהוק למסורת.
ההפקה החדשה בתיאטרון היידישפיל עברה טלטלה נכבדה. היא מודרנית יותר, השירים הידועים הפכו לקצביים וכל ההפקה הצבעונית במיוחד כאילו לקוחה מתיאטרון מריונטות או סרט מצויר. האם התצורה החדשה מוסיפה או גורעת מן המקור המסורתי? בדרך כלל, כאשר מנסים לקחת אגדה ותיקה ולהפיח בה ובמוזיקה שלה חיים חדשים ושונים, הקהל הוותיק אינו רואה זאת בעין טובה. גם הקריצה לקהל צעיר שיבוא לצפות בהצגה בנוסח חדש עם מוזיקה חדשה ותוססת, לא יעילה. בהצגה שאני נכחתי, היו הצופים אנשים מבוגרים שבאו לצפות במכשפה הטובה והותיקה, ורובם לטשו עיניים בתדהמה על הנעשה על הבמה.
לדעתי, ההפקה הזו היא משובחת בגלל מספר סיבות, לאו דווקא המוזיקה המקפיצה והטרנספורמציה שעברו השירים הותיקים.
ראשית, עבודת וידיאו ארט הנפרסת על פני כל הבמה וכתליה, ומנגישה לצופים איורים 'מכשפתיים', וגם את בתי העיירה הקטנה שבגלות, בצורה נפלאה ותזזיתית. התלבושות והאיפור הבוהקים, נוצצים סופר-מלוטשים, הם חוויה לעין. הכוריאוגרפיה המופלאה, הלקוחה כאילו מעולם הדמיון, ובו מככבים מריונטות ודמויות מסרטים מצוירים. ועל כל אלה, להקת שחקנים מוכשרת, זמרים ורקדנים, חלקם מצעירי התיאטרון שאינם יודעים כלל יידיש (הם למדו את התפקיד במיוחד), והשחקנים הותיקים, המנוסים שהפכו כבר בעצמם לאגדות חיות.
ולקינוח, בטרם אעבור לעובדות עצמן, במקום המכשפה הישישה עולה לבמה בחורה בלונדינית, חטובה ונאה, ההיפך הגמור מדמות המכשפה הוותיקה, גבר בדרך כלל. ולכן, הנס מתחולל.
על ההפקה האוונגרדית הזו אחראי הבמאי הוותיק אלכסנדר האוזפטר. לצידו עשו קסמים מיטל טולה דמארי הכוריאוגרפית, דליה פן-הלר שעיצבה את התלבושות הצבעוניות והמוחצנות ואדריאנה לובינה שעיצבה את הוידיאו ארט המופלא. אורן סלע אחראי למוזיקה המקורית (מפלייבק, למרבה הצער), לעיבודים ולניהול המוזיקלי. מישה צ'רניאבסקי עיצב תאורה ראויה ולורה סהר אחראית לתרגום הסימולטני. מושיק יוסיפוב עיצב תפאורה מוצלחת.
העלילה הידועה עוסקת במירלה, יתומה בת 17 שחיה עם אביה ועם אימא חורגת. בתיה, האם החורגת, מנסה לסלק את מירלה מדרכה וגם להיפטר מבעלה ולרשת אותו. בעזרת המכשפה, נאסר האב ומואשם בעבירות כוזבות ואילו מירלה נמכרת לצועני המאלץ אותה להופיע במופע רחוב ב…איסטנבול. הסוף הוא שארוסה, מרקוס, עולה על עקבותיה כשהוא נעזר ברוכל הוצמך, וגם האב משתחרר ממאסר השווא. כיאה לאגדה, הרעים, ובהם האם החורגת ובן משפחתה אליקום והמכשפה, עולים בלהבות בפונדק שם תכננו לשרוף את מירלה ובני ביתה.
ספיר באומוואל, בוגרת טרייה של בית צבי, שחקנית וזמרת, מגלמת בהצלחה רבה את דמותה של מירלה. ספיר נחונה בקול פעמונים מלוטש והיא מרגשת מאוד בהופעה ובהגשת השירים. את השיר הידוע של מירלה שמגלה כי גנבו את כספה בשוק, "יהודים רחמו רחמו", היא מבצעת בטוב טעם ובעוצמה ווקלית נהדרת.
בהערת אגב, אציין כי ספיר היא נכדתה של הזמרת המנוחה והנודעת אסתר באומוואל, מראשונות האופרה הארצישראלית, שגילמה עשרות תפקידים ראשיים.
יעל רוחקינד המוכשרת מגלמת בקלילות את המכשפה והיא מבצעת את תפקידה באורח מצוין, בקול נפלא ועם נוכחות בימתית מעולה.
גיל וייס המוכשר מגלם מצוין ובאורח קריקטורי נהדר את אליקום, קרובה של בתיה המרשעת.
ישראל טרייסטמן מגלם את אביה של היתומה, אברומצה, ומשחקו מרגש וטוב מאוד. אנדריי קשקר שובה את הלב וראוי לתשואות מיוחדות על תפקיד הרוכל הוצמך, גיבור יידישאי יהודי המופיע בהצגות וסיפורים רבים.
ארז רגב כמרקוס מגיש משחק מוצלח וטוב. מירי רגנדורפר מעולה בתפקיד האם החורגת המרשעת. ניב שפיר משובח כצועני וכקצב וגם אירמה סטפנוב נפלאה במשחק ובריקוד ובקולה הצלול.
דותן עמרני, לורן פיטארו, וטל אבישר מצוינים בתפקידי המשנה בלהקה.