סוף עונת התמוזים
ספט 18
(צילום: אורית פניני)
נחום מוכיח על מופע האיחוד: "תמוז" נתנה ברוק. להקת הקאלט מהסבנטיז לא אכזבה וסיפקה את הסחורה בגדול לאלפים הרבים שגדשו בחמישי בלילה את לייב פארק ראשל"צ.
כשהם עולים לבמה אני נזכר בשיר "אנשי הירח", של שלמה יידוב, שאת מילותיו חיבר אהוד מנור: "אחד אחד היו נאספים/ מגודלי שיער ויחפים/ חולמים ביחד ועפים/ ילדי הירח/ ילדים יפים". שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר, איתן גדרון ומאיר ישראל הם היום לא בדיוק ילדי הירח, סלאש הביט ג'נריישן, סלאש היפיז, אבל יש עדיין ערך מוסף עצום למוזיקאים שצמחו כאן בסיקסטיז והיו בין מנסחיו הראשונים של הרוק הישראלי.
האלבום היחיד שהוציאו הכיל בסך הכל שמונה שירים, אבל הפך מיתולוגיה מקומית, בין היתר כי חיבורם יחדיו של חנוך וזילבר יצר מעין סופר-גרופ. הסאונדים, התאורה והאפקטים של חמישי בלילה רק עדכנו את "תמוז" הקלאסית של הסבנטיז, והופעתה ההיסטורית בלייב פארק ראשל"צ הדגישה עד כמה הקשר בין החברים האלה אינסטינקטיבי והדוק גם 42 שנה מאז התחילו לנגן יחד ונפרדו מקץ שנתיים בלבד.
שלום ואריאל, הפכים גמורים זה מזה בסגנונם, נותרו פרפורמרים ענקיים, ממגנטי קהל. קולו של חנוך צרוד ועמוק, זילבר, רוב ההופעה מאחורי הפסנתר החשמלי, פותח גרון. את המעטפת המוזיקלית הנהדרת משלימים הגיטריסט עדר, הבסיסט גדרון והמתופף ישראל. אמנים נפלאים אחד אחד. נורא קל לשקוע לנוסטלגיה ולאבד את כושר השיפוט, אבל מדובר בחבורה עובדת שמעולם לא פרשה מהמוזיקה, כך שלא היה עליה אפילו להשיל חלודה.
אחרי חימום אנרגטי של שלום ולהקתו, עם שירים מכל הקריירה (ביניהם "הדרכים הידועות", אדם בתוך עצמו, שיר דרך, נגד הרוח, קח לך אישה, בואי נרקוד, חתונה לבנה, מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, ויקי– מתוך האלבום החדש "זום"- והפינאלה: מחכים למשיח), עלו "חמשת המופלאים" והחלו לשחרר פנינה אחר פנינה, כששלום ואריאל מתחלפים בשירה. במה שיותר עמוק יותר כחול, הולך בטל, לא יודע איך לומר לך, העיבודים נאמנים למקור, עם כמה טוויסטים חדשים מתבקשים, סולו גיטרות ארוכים יותר וגיבוי מעמיק ומעשיר של נגנים אורחים.
שלום מתנצל על שרפרטואר האלבום של "תמוז" כל כך מצומצם ומגלה שהלהקה הוסיפה כמה קטעים כדי לעבות אותו. למשל, הבלדה על יואל משה סלומון. שירים אחרים שאינם מהאלבום, אלא מהקריירות האישיות של חנוך וזילבר, כמו בטי בם, אגדה יפנית ותפסתי ראש על הבר, בוצעו על ידי הלהקה בהופעותיה גם בסבנטיז. הקהל הדי מגוון, עם עדיפות ברורה לבוגרי שנות הקשישים, משתף פעולה בעונג, כמעט בדומה לשירה בציבור. בתפסתי ראש הוא מגיב כמובן, בהוראת שלום, ב"…זה לא גברת זה אדון".
העונג נמשך עם השירים שבועיים בעיר זרה, אהבה שקטה, ככה את רצית אותי והאקורד המסיים, סוף עונת התפוזים המונומנטלי. היו גם כמה קומיק-רליפים במהלך הערב הנפלא הזה. מדי עשר דקות בערך, אריאל זילבר הרים כוסית ובירך "לחיי עם ישראל", ולא הפסיק גם אחרי שתפסנו את הפרינציפ. הוא גם ניסה לומר לשלום, אפרופו "מחכים למשיח" מהחלק הראשון של ההופעה, שהמשיח אכן יגיע ויביא איתו את השלום. שלום לא נראה כל כך משתכנע. מבחינתו "משיח לא יבוא, משיח גם לא יטלפן…".
תמוז בהופעה, 1976