סטנד אפ לאנשים חושבים
ינו 12
(צילום: יח"צ)
עמרי בר לב, אמן רב תחומי כהגדרתו, חידש את המופע שלו "קומיקאי שלא באשמתו". אמירה מורג תפסה אותו לשיחה צפופה על המופע, על פרויקט חינוך בחיוך שלו, על העבר, ההווה, העתיד ובכלל.
ראיינתי לראשונה את עמרי בר לב לראשונה בתחילת דרכו המקצועית, כשהוציא ספרים ("קריאת תחת", "מיתה זוגית" ועוד, מצחיקים, שנונים, יוצאי דופן) בהוצאה לאור שהקים, "הוצאת דיבה". אחר-כך הוא עבר לבמה, לצד דברים נוספים שעשה. בגלל שהוא מצחיק אותי, שמחתי לשוחח איתו שוב ולגלות גם צד רציני יותר. אבל קודם, טעימה קטנה, שתדעו מה צפוי לכם במופע:
על ילדותו: "מיד אחרי שנולדתי ההורים שלי התחילו לריב ביניהם. כל אחד טען שהילד זה לא ממנו…"
על לימודיו בבית הספר: "היית הילד הכי מפותח בכיתה וכבר בגיל חמש הייתי בן שש…"
על שירותו הצבאי: "הייתי רזה מאוד, אז שלחו אותי לשמש כחוטר של טנק )"קצת מתלכלכים, אבל החבר'ה אמרו שאני נראה פגז").
על פרנסה: "במשך שנתיים התפרנסתי מכתיבה. כתבתי לאבא שלי והוא שלח לי כסף…"
על לימודי פנטומימה: "כל החיים אמרו לי לסתום את הפה, אז החלטתי להפוך את זה למקצוע…"
על שאיפות: "רציתי להיות שחקן בסרטים כחולים אבל נכשלתי בבחינה בגרמנית…"
מה מייחד את המופע שלך לעומת מופעי סטנד-אפ אחרים?
"הוא שונה לחלוטין מהסיבה שאני אמן רב תחומי. אני, בעוונותיי, גם קוסם ולהטוטן, אז אני משלב את זה במופע. המופע הוא למעשה סיפור התחנות בחיי, מילד במושב שחלם תמיד לפרוץ, דרך גירושי הוריי, זוגיות, פרנסה. אני בעצם צוחק על עצמי וברגע מסוים, בקטע של קסמים, גם משתף אדם מהקהל. הסטנד-אפ הוא רק חלק מהמופע".
זה לא מבלבל את הקהל?
"בכלל לא. הקהל זורם איתי. אני מנהל דיאלוג איתו, למשל על זוגיות וזה מתקבל נהדר. זה סטנד-אפ אינטליגנטי. לא תשמעי אותי שואל אם יש בקהל מישהו מבת-ים. אני לא מעליב את הקהל. זה יעליב אותי להעליב את הקהל".
מה פירוש קומיקאי שלא באשמתך? מעצם היותך גבר אתה תמיד אשם.
"כן, זה נכון. זה מורכב. מצד אחד יש בי את הצד הקומי, אבל החצי השני שלי מאוד רציני. הייתי ספורטאי מצטיין, שירתי ביחידה מובחרת, הייתי קצין. זה לא מסתדר להרבה אנשים, אני יודע. יש בי גם את הצד הרציני, התחרותי. תמיד הייתי שונה מכולם, בכל מסגרת שהייתי בה. גם בקרב החריגים הייתי חריג. לא תמיד ידעו איך לאכול אותי".
בקיצור, יש לך פיצול אישיות…
"יכול להיות שכן. לא פיצול, מרובה אישיות. להרבה אנשים קשה להבין את זה, כי הם צריכים את התבנית. בארץ אוהבים להכניס אותך למגירה ואני גורם לאיזשהו בלבול. עוף מוזר. אני מביא משהו אחר לגמרי, משהו שיותר מקובל בחו"ל ומוגדר שם 'אינטרטיינר', ואני הופעתי הרבה בחו"ל".
ספר לי על פרויקט חינוך בחיוך שלך.
"יש לי שלושה ילדים. לפני כעשור, כשהילדים קצת גדלו, כתבתי לבן שלי ספר בשם 'אני עושה פרצוף', על פרצופים שילדים עושים, ופתאום התברר לי שמורות וגננות משתמשות בספר הזה כשהן מלמדות על הבעות ורגשות. ואז כתבתי את 'טיול מצחיק בישראל' על מקומות בארץ וגם הוא התקבל באהבה גדולה. אמרתי לעצמי שאני רוצה שהילדים שלי ילמדו אחרת. שירחיבו את הידע שלהם בצורה כייפית. כתבתי עוד כמה ספרים, הגדלתי את ההיצע והתחלתי להופיע בבתי-ספר, בעיקר יסודיים. צירפתי עוד 2-3 חבר'ה לפרויקטים ולסדנאות משותפים והתגובות נפלאות".
הרעיון הוא להכניס קצת הומור למערכת החינוך?
"נכון. אני רואה את זה מהילדים שלי, ולא רק שלי. הומור זה כלי נהדר להעביר מסר. זה ידוע. המערכת לפעמים קצת מרובעת, אני נתקל בזה לא פעם, הורגים ומתישים את הילדים משעמום. זו התפיסה שלי. להכניס הומור".
קומיקאי שלא באשמתו, יום חמישי ה-15 בחודש, בית בנגורה, כרכור.