פשוט מצוין

(צילום: דורון עדות)

גיא טנא על האלבום  של להקת פשוטי הרחוב ממעלות תרשיחא: עוצמתי ומרגש.

איציק אלול והחברים ממעלות תרשיחא שינו את שמם מדרוז לפשוטי הרחוב, ויצאו יחד עם אסי גבעתי כמפיק מוזיקלי, לדרך חדשה, באלבום תבוא פשוט.
אלול הוא מהמבצעים המרשימים ברוק המזרחי הישראלי, והוא עשה זאת הרבה לפני שמבקרים כמוני הטביעו את הכותרת למוזיקה בעלת עוצמות של רוק והשפעות של המזרח התיכון.
כאשר אתה גדל וחי רוב חייך בעיר קטנה ומרוחקת מן המרכז, התחושות, הצלילים והריחות השונים יכולים למנף אותך כיוצר וכאמן. בשנות התשעים זה הגיע משדרות. באר שבע עושה קולות של איום, כמו בכדורגל, על ההגמוניה התל אביבית. עתה, הלהקה מהצפון מוציאה אלבום מרגש ועוצמתי.
לבוש לבן (שנקרא "דרך הכיכר", באלבום הקודם), נותן את הטון כבר בפתיחה: חטיבת הקצב רוקית לעילא ולעילא, והקולות של אלברט עמר שואבים מהמסורת של השפה והתרבות המזרחית שמזינה את האלבום הזה בפרט, ואת דרכה של הלהקה בגלגוליה השונים בכלל. שיר נוסף שנכלל אף הוא באלבום הקודם, כאב ושמחה, מביא את המשיכה של אלול לכתוב בשפה שירתית, תנ"כית במידה רבה, ו"קול הכאב יצא" עד השמיים, מתוך אמונה חזקה באהבה.
שרון עזריה מתארחת בצבעים, בלדה רכה יותר מהנהוג אצל אלול והחברים, אולם גבעתי המפיק יודע לשמר את האופי הייחודי של הטאלנט שלו. אישית, הרגשתי שהקלידים הקרים פחות רלוונטים לשיר, אבל הניסיון והחידוש בדואט עם זמרת ראוי לציון.
כאשר אלול שר ברגש ומפציר או מביט מרחוק באהובתו, עוברת צמרמורת בגו. כך בעד אלייך, בליטא ובלונה המצויין. הוא מחוספס כל כך ומשכנע במידה שכזו ששום סינגרסונגרייטר רך ומבע ועדין קול לא יוכל להשתוות אליו.
שיר הנושא, בו מתארח נורמן עיסא, בערבית, ממזג את העצב והשמחה, העייפות והאופטימיות,הייאוש והתקווה. שיר של מעוף, של התגברות, שאהבתי מאד.
ככלל, מדובר באלבום מרשים מאד. אמנם, לקראת סופו חשתי ירידה מסוימת מהשירים המצוינים שאפיינו את רוב האלבום, מעין מחזור צליל, אולם בגדול, הגיע הזמן שהמדיה תעניק לאיציק אלול והחברים (כפיר אוחיון, שמעון אלול, אבירן בן גיגי, אלכס מולדובסקי ודקל סולימני), את ההזדמנות והחשיפה שהם ראויים להן.