צילום מאתמול: 23 ביולי, 1971

השבוע לפני 50 שנה, שני שמות לא שגרתיים במצעדים העבריים: שושנה דמארי ואריה אליאס עם "אברהם אבינו נגד שרה אמנו", מתוך המופע בשם זה שכולו שירים של איציק מאנגער שתורגמו מיידיש לעברית. להיט במצעד זו סיבה טובה מספיק בשביל פוסטר בלהיטון. דמארי, איתה שוחח כתב להיטון (שהקלישאות שלו בפסקה הראשונה בנוסח "סוס הקרבות הוותיק ביותר של עולם הבידור שלנו, שחוזרת בימים אלה בשעטה אל הכותרות", מביכות לא מעט במבט לאחור, ומן הסתם כבר אז) – לקחה את זה בקלילות. "מצעד? אם זה לא מזיק, זה כבר טוב", היא צחקה. "זה נחמד, מה יש לדבר".

דווקא יש לדבר, כי הלהיט הזה שבדיוק לפני 50 שנה צעד במקום ה-15 בקול ישראל, תשיעי בגלי צה"ל, עשה בעצם סיבוב שני במצעד. בפעם הראשונה, כשנה וחצי קודם לכן, שר אריק איינשטיין את התרגום של בנימין טנא, לחן ועיבוד של מישה סגל. הגרסה של דמארי ואליאס נכתבה ע"י חיים חפר והלחין דובי זלצר, כמו כל השירים במופע, בו השתתפו לצד שני הוותיקים כוכבים צעירים כשלמה ארצי ועדנה לב.

על ההצגה המוזיקלית ועל שותפיה הצעירים, סיפרה דמארי: "יש כאן קצת מזה וקצת מזה, חומר עתיק בלבוש חדש. על היחסים ביני לבין השחקנים הצעירים כבר נכתב הרבה. אני יכולה רק להוסיף שהם התפלאו קצת שאני מצליחה להיות אחת מהם, רוקדת ושרה ומתבדחת. בכלל, יש בהצגה הזאת אווירה נפלאה". בכל זאת, יש הבדל. "יש תופעה מעניינת ביותר", אמרה דמארי, "אצל הצעירים האלה הכל בא בקלות מפתיעה, כלאחר יד. אני, למשל, לוקחת כל דבר בשיא הרצינות. לפני כל הופעה אני מסתגרת בחדר ההלבשה ומרכזת את כל מחשבותיי בהצגה. אצלם זה להיפך. הם משוחחים ביניהם מאחורי הקלעים, מתבדחים, כאילו ההצגה כלל לא עומדת להתקיים. ואז, שניות ספורות לפני הרמת המסך, חל השינוי הקיצוני. הם עולים לבמה ומבצעים את תפקידם בצורה המשכנעת ביותר".