שירי המהפכה

יונתן גפן (נורמה הפקות)

הערב בערוץ הראשון, הכי הרבה אני אוהב אותי, סרטו של תום שנאן, על המהפכה שהתחוללה בשירי הילדים, בשנות ה-70 , בזכות שירי "הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן, "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס ויוצרים נוספים, שהעמידו את הילד ועולמו במרכז.

איך קרה, אי אז בשנות ה-70 , שהפסקנו לדרוש מהילדים, שלנו ובכלל, להיות גיבורים קטנים, ולאפשר להם לבכות ("כפתי קטון"), לכעוס, לקנא, להתלהב משטויות שהמבוגרים לא מבינים ולא לאהוב כ"שמנשקים על הפנים" (יהודה אטלס ומתי כספי), ולא לעשות רק מה שהגדולים רוצים? סרטו של תום שנאן,  הכי הרבה אני אוהב אותי (כמובן, ציטוט מ"אני אוהב" של יהונתן גפן, מתוך "הכבש השישה עשר"), שישודר הערב ברצועת "הסיפור האמיתי" בערוץ הראשון, מביא את הסיפור על שירי הילדים שנכתבו והולחנו והוקלטו כאן, מאז שנות ה-70 . כמו אותו אלבום רב-מכר של גפן וכמו "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס. שירים מימיו הראשונים של מה שנקרא דור ה"אני".
לדברי גפן, "כל השירים (בעבר), היו עם משימות, מה אנחנו צריכים לעשות ואיך למות בכבוד בשביל המדינה. אני ברחתי מהשירים האלה". אטלס הוסיף, "הגיע הזמן (אז), לדבר על הבעיות שלנו, מה כואב לי ומה אני רוצה".
לצד גפן ואטלס, ראיונות עם מתי כספי ("שירים לילדים זה שירים למבוגרים שבמקרה נולדו לפני שנתיים"), יוני רכטר (שהלחין רבים משירי גפן ואטלס), חוה אלברשטיין ואחרים. לצד הראיונות והשירים המוכרים, גם סרטים ביתיים וחומרי ארכיון נדירים הנחשפים לראשונה. חתיכת נוסטלגיה, קוראים לזה.

אני אוהב

אני רוצה שפתאום

אולי זה מעליב