תימן, אפריקה, ישראל

גולסא (צילום מסך: יוטיוב)

גיא טנא על גולסא: צלילים חמים מהמרחב הגיאוגרפי שלנו.
לאחר הפריחה המחודשת שידעה המוזיקה האתנית ושלוחותיה ברוק ובאינדי הישראלי בשנים האחרונות, נדמה שהסתמנה רגיעה במחזותינו לטובת פריחה של יותר קרירות ואלקטרוניקה. רביעיית גולסא מחזירה אותנו לצלילים החמים מהמרחב הגאוגרפי שלנו , עם הרבה כשרון, פרופורציות מתאימות ושאר רוח.

יגאל מזרחי (אנסמבל ימן", "דבקה פנטזיה"), בשירה, יאן איילון ("אף על פיל"), בגיטרה, הצ'לנית הילה אפשטיין (אנסמבל "סולני תל אביב"), ובן איילון ("בלאק גורו"), בכלי הקשה, מתאגדים יחד לחמישה קטעים שמתמקדים במיזוג בין מוזיקה תימנית לבין מוזיקה אפריקאית. ניר אוורבוך אחראי למיקסים ולסאונד משובח בחגיגה הצלילית הזו.

"לא רוצה את הרמאי
לא תקברו אותי
גם אם מזהב היה, הרמאי,
לא אביט בו בעינים."

שהמלה "חגיגה" לא תטעה אתכם: אין מדובר כלל באלבום חינגה הלוחץ עד תום את הפוטנציאל הקצבי של שני הזרמים האתנו-מוסיקלים הללו. אלכאיבה (הרמאי), הפותח ,למשל, הוא קטע יפה אך מלנכולי. דווקא בשל כך, ההרכב המערב השפעות תרבותיות של צ'לו מאירופה וג'לי נג'וני, כלי מיתר מערב אפריקאי, בין השאר, מצליח להתבטא באופן אחיד ורהוט. השירה של מזרחי יושבת טוב, מעניינת ומסקרנת.

שירת הנשים העממית מתימן שהביא עמו מזרחי בסלאם אל בינת, ממשיכה את המוטיב ארוך הנשימה של גולסא: הכל מתון, הכל נרגש, רחוק ככל הניתן מהאופנה של מוזיקת עולם וקרוב לריח האדמה, חולית או סלעית, אלף ומשהו קילומטרים מכאן. נדמה שגם אלף שנים אחורה.

בעל שפת הנחל מסתמן שינוי: הדרום אמריקאיות ממנה מגיעה הגיטרה של יאן איילון ומוטיבים לטיניים עדינים גונבים את ההצגה בדרכים חמקמקות. כמו הנחל בשיר, אם תרצו. לאט לאט המערב נהיה דומיננטי יותר אל מול הטקסט והשירה צרובי החמה. גם עייני בכאת מצליח להביא אותי לידי הנאה גדולה וזכה.

ג'ננתני (שאינו השיר המוכר שזכה לביצועים רבים, ביניהם ציון גולן, אלא שיר מקורי), נפרש כאן, כפי שכבר הבנתם, למידות המותאמות להרכב הספציפי הזה: הכבוד ההדדי בין הנגנים וההרמוניות הקוליות גרמו לכך שזה יהיה השיר האהוב עלי באלבום/ קציר הנגן (אי.פי).  צאו גם אתם למסע המטורף הזה.