גן שלנו
פבר 19
(צילום: נטע לוין)
גיא טנא על "שירים לעמליה", משיריה של דפנה בן צבי: אלבום שירי ילדים חביב ולא יומרני, חוליה נוספת במגמה המבורכת מהעת האחרונה.
ב- 2013 יצא לאור בהוצאת עם עובד ספרה הרביעי של דפנה בן צבי, "שירים לעמליה" וכעת הוא זוכה ללבוש מוזיקלי ביוזמת המלחין גיא לוי, אליו הצטרפה טל אבן צור, ובהשתתפותם של השחקנים עלמה זק ואלון נוימן והזמרת איילת רובינסון. זו חוליה נוספת במגמה המבורכת של הוצאת אלבומי ילדים בעת האחרונה שכללה בין השאר את "ילדי בית העץ 2", "ריח של חלומות" ו"האוצר".
האלבום מכוון לילדים בגיל גן ונושאיו מוצגים בהתאם: גמדים, הורים, אחים, טבע, יומולדת וכן הלאה.
"בגן שלנו סיפרו על גמד מאושר,
כל היום הוא יושב תחת פטריה ושר.
אחרי הגשם הוא נשכב על הדשא הלח
ונאנח, ״אוי-יוי-יוי, טוב לי כל-כך!״
שיר הפתיחה (לחן: גיא לוי), "גמד", הוא המוצלח בשירי האלבום, ונשען, כמו רבים משירי האלבום, על סאונד ואווירה נוסטלגית, ארהיב עוז לומר "רכטרית" באופייה. יש בו את המרכיבים הצבעוניים והסוחפים שגרמו לשירי ילדים רבים מאותו מילייה להפוך להיות ללהיטי גן החביבים על הגננות ועל הילדים גם יחד, הן בשל הטקסט הקצר והקולע, הן בשל רוח השטות והן בשל המרכיב האגדתי שבו. כולם טמונים בטקסט של בן צבי. לוי ואבן צור, שותפתו לעיבוד, מצליחים לגרום למילים ולמרכיבים הללו להתנגן היטב באופן שיקרב אותן לילד המאזין וכאמור, יוצרים שיר מוצלח בהחלט.
"קוסמת" הוא שיר חינני שיעשה טוב לגננות ולוועדי הורים בחגיגות הגן המרובות. מדוע לא? אם שירי חתונה וימי שנה הפכו להרגל, מדוע שלא נפרגן גם לגננות של ילדינו?
"אבא" זכה אצלי מיד לאמפתיה בשל חוסר הטבעיות לכאורה בשילוב דמות האב בהקשר לשירי ערש. נדמה שגם באלבומים מן השנים האחרות שירי הערש מופנים כמעט מידית ואוטומטית אל מחוזות האמהות. אף שאין זה מהמשובחים בלחנים שבאלבום, אישית אני חש כאן בזווית מוצדקת של בן צבי. גם ב"פצע" נמצא מבט אחר על יחסי הילד מול אביו הדואב והמרחם על עצמו.
נִכְנַסְתִּי עִם אַבָּא לַחֲנּות בַּכִּכָּר,
שָאַלְתִּי, מַה נִּבְחַר, בֻּבָּה אוֹ קַטָר?
הֶחְלַטְנּו: גַּמָּד עִם פַעֲמוֹן!
הִתְחָרַטְנּו וְלָקַחְנּו עֲפִיפוֹן,
הִסְתַּכַּלְנּוׁשּוב, בָּדַקְנּו יָפֶה-יָפֶה,
וְיָצָאנּו דּוֹהֲרִים עַל סּוס-מַטְאֲטֵא.
גם ב"מתנה" התוסס והתיאטרלי שציטטתי כאן וגם בשירים נוספים, נמצא את ההצלחה הגדולה של הקאסטינג באלבום. אהבתי את "בים" בביצועו של אלון נוימן וללחן של אבן צור. בקולו החם, נוימן מיטיב להעביר תחושה פסטורלית ונעימה ומשכיח את העבודה שהגיע מכיוון המשחק ולא מהמוזיקה. גם ב"כשנעמי צוחקת" החינני והמתוק נוימן מפתיע לטובה בביצוע ומבחינתי זהו אחד השירים היפים באלבום.
איילת רובינסון שרה את "שיר לאביגיל", מנקודת מבט לא נפוצה באלבומי ילדים, של אחות גדולה, לאחות צעירה. זהו שיר שופע דימויים מתוקים ועליזים כמו "את רכה כמו משמש" אשר יכול היה להיות רלוונטי גם לפני ארבעים שנה ויותר. תופעה זו של על-זמניות (יש ויגידו – שמרנות), מאפיינת את האלבום ועשויה לקרב הורים רבים, במיוחד כאלה המקיימים זיקה לאלבומי הילדים הקלאסים, לפרוייקט של לוי ואבן צור.
עלמה זק מבצעת את "אמא נסעה רחוק" , שיר שמשלב פיוטיות ("חבשה כובע אדום מהודר"), עם שפה ילדית ("הבטיחה לחזור עם מתנה גדולה"), והזכיר לי את "אני לבדי בבית" של לאה גולדברג. לוי, היודע דבר או שניים על כלי מיתר, מיטיב לעבד ולשלב אותם בשיר זה בפרט ובאלבום בכלל, והם מעניקים גוון נוסף, ניאו-קלאסי.
יחד עם "שקיעה", הסיפורי בו עלמה זק משכיבה את הילד המאזין לישון (בשקיעה?? קצת מוקדם לא?), מסתיים אלבום חביב שמיועד לילדי הגן, ומאופיין בטקסטים, ובהתאם גם בלחנים, שהיו יכולים לצאת בכל אחד מחמשת העשורים הקודמים, ללא כל יומרה אחרת.
נקודה למחשבה לסיום: שמות הילדות באלבום זה, ולא רק בו, עבריים ויפים, אינם נורמטיביים ולעיתים עשויים לשדר ריחוק מה מן המשפחה הישראלית הממוצעת.