זה האלבום שלי: רזי בן-עזר

(צילום: אורית בן-עזר)

רזי בן-עזר, יוצר מוזיקה, מפיק, מורה לסאונד ומולטימדיה בקולג' בפלורידה וגם, כידוע, אחיה של אליוט, שרון בן-עזר וחבר בהרכב – המיתולוגי, יש לומר – "פוליאנה פרנק". בן-עזר מספר על אלבומו "כלם (בכתיב חסר) סחף האור", שיצא בשנה שעברה וניתן להאזין לו ולהוריד אותו, חינם, כאן:

https://raziben-ezzer.bandcamp.com/album/–8
"'כלם סחף  האור', כולם שירי משוררים עבריים, מהדור של ביאליק וטשרניחובסקי, אבל רובם כאלו שנשכחו, או מוכרים רק כשמות רחובות, במקרה הטוב. המכנה המשותף לכל המשוררים והשירים: הם חיו ונכתבו בעברית אבל לא ב"פלשתינה'. תרבות עברית ללא גיאוגרפיה  כל האלבום מוקרא, לא מושר, על רקע מוזיקה שהלחנתי. שנים -עשר שירים, של משוררים בני מאה שנה ויותר, הכותבים עברית, וכאילו מדברים אלי ישירות, דוברים בשפתי, כאילו היו כאן. משוררים של אמת אנושית שמעבר לזמן ולגיאוגרפיה.
בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20, קם דור של משוררים, יהודים צעירים וחולמים, שמאוחר יותר תצמיד להם האקדמיה את הכינוי 'משוררי תחיה'. אבל ההגדרות האקדמיות אינן מעניינות אותי. כמובן, שככל תלמיד תיכון בן דורי, הכרתי את שני הידועים ביותר מביניהם: ביאליק וטשרניחובסקי.
ואז, במהלך החיפוש אחר שירים לאלבום, נתקלתי במשוררים אחרים מהתקופה. שמות שאולי מכירים אותם כרחובות, כמו פרישמן, (במקרה הטוב), או נשכחו מלב לחלוטין, כמו ליסיצקי.

ואז התחלתי לקרוא עליהם, על חייהם והתגלה לי שהמכנה המשותף הגדול ביותר לכולם הוא, שמרבית חייהם, ויצירתם, התרחשו מחוץ לגבולות ארץ ישראל.  חלקם עלו רק בזקנתם (כמו ביאליק), חלקם שהו זמן קצר מאד בפלשתינה, וחזרו לגולה ( למשל, נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההמנון הלאומי, שחי בארץ ישראל פחות משש שנים ועזב לניו-יורק, לשארית חייו). חלקם חיו, נשמו וכתבו עברית כל חייהם, אך לא קבעו מושבם בארץ ישראל לעולם, כמו קצנלבוגן.
הרעיון הזה, של יצירה עברית, חיה ובועטת ונרגשת ונושמת, המתרחשת בעולם הרחב, בלי מגבלות של גבולות גיאוגרפיים, עברית כתרבות אוניברסלית, הצית אותי וקסם לי. כמי שמתמודד תמידית עם זהותי הכפולה והחצויה, כישראלי ואמריקאי, כאזרח כפול במובן הנפשי, כמי שגדל בישראל אבל חי ויצר מחצית חייו מחוצה לה, המשוררים הללו נתנו לי תבנית, ודוגמה, ונחמה.
הם עברו מן העולם מזמן. אבל שירתם לוחשת לי בקול חזק וברור: אתה עברי. זו שפתך. החותמות על הדרכון שלך הן רק דיו. השירה העברית גדולה יותר מגבולות ומפות".