ציירה לה שפם
יול 04
(צילום: אור דנון)
חיים נוי על "פרידה" בתיאטרון הבימה: יצירת תיאטרון-מחול מרשימה, בעלת עוצמה חזותית נפלאה.
"פרידה" בתיאטרון הבימה היא יצירת תיאטרון-מחול מרשימה ומרהיבה המציגה תחנות בולטות מחייה התוססים והקצרים של הציירת והאמנית המקסיקנית הנודעת פרידה קאלו.
המופע הוא פרי יצירתו של הכוריאוגרף אביחי חכם שהצליח להעלות הפקה נוקבת, מרגשת ובעלת עצמה חזותית נפלאה. המנהל האומנותי של הבימה, משה קפטן, אחראי לדרמטורגיה של היצירה. העלילה עוקבת בתמונות חזותיות של צליל ותנועה אחרי סיפור חייה של פרידה, שזכורה לרבים כציירת עם השפם והגבות העבות והמחוברות ועם השפם.
פרידה נולדה בשנת 1907 לאב יהודי ולאם ממוצא אינדיאני-מקסיקני. היא לקתה בשיתוק ילדים והפכה נכה לאחר ניתוחים כושלים שהביאו לכריתת רגלה. הייתה מעורבת גם בתאונת דרכים שריתקה אותה תקופת מה לכסא גלגלים. היא התאהבה בצייר דייגו ריברה ואהבתם ידעה עליות ומורדות ובין לבין היו לה רומנים נוספים, עם גברים (ביניהם ליאון טרוצקי), ועם נשים. פרידה קאלו מתה בגיל 47 לאחר סיבוכים של דלקת ריאות. חייה בצל נישואיה לצייר דייגו ריברה היו מוקד לסיפור חיים תוסס ומורכב ובין היתר היה לסרט קולנוע בכיכובה של סלמה הייק.
אביחי חכם, מיוצרי המחול הנודעים בארץ ובחו"ל, העלה תיאטרון-מחול שמגולל בפני הצופים את תחנות חייה ואהבותיה, אותם מספרים בתנועה מרשימה חברי להקת הרקדנים המוכשרת. היצירה בנויה מתמונות מחול צבעוניות ומרשימות, מלוות בצלילי מוזיקה נפלאה, חלקה פלמנקו, כאשר הרקדנים מחוללים תרתי משמע בקצב ובמקצועיות נפלאה, חגיגה לעיניים ולאוזניים. מספר תמונות הן בעלות עצמה חזותית רבה וחלקן מרשימות מבחינת הביצוע והשילוב של התנועה בריקוד של חברי הלהקה.
כוכבת המופע, לירז צ'רכי משמיעה מעל פס קול את הגיגיה של פרידה וגם משתתפת במחול הססגוני והעוצמתי שעל הבמה. צ'רכי מפגינה יכולת הגשה וריקוד מעולים והיא נכנסת לעומק הדמות, גם במראה וגם בהקרנת דמותה הססגונית.
אסף גולדשטיין, כדייגו ריברה, מגלה יכולת תנועה ומשחק מעולים. יגאל משינסקי בולט בכישרון ריקוד מעולה ומרשים במיוחד בחלק הפותח של ההצגה. רות אהרוני היא פרפורמרית מצוינת וגונבת לפרקים את ההצגה. גם רוני אוזן, הראל ג'רזוטס, רוס מוגרלי, הראל קיי, לירון קיכלר, ואדר ריקליס נהדרים ביכולות הביצוע שלהם.
קרן גרנק עיצבה תאורה מהממת. גילי אלגבי עיצבה תלבושות מעולות, במיוחד של הבנות. ערן עצמון אחראי לתפאורה שמושתתת על אביזרים סולידיים, אך על עוצמות בדים ורקע מעולים. תמונת המיטה על הקיר היא נהדרת. נפלאה גם העריכה המוזיקלית של מירי לזר וג'וני גולדשטיין שאחראי גם למוזיקה המקורית. המוזיקה מהווה חלק אינטגראלי ורב עוצמה ביצירה.