לאונרד כהן: מיציאת מצרים למגדלי התאומים
ספט 15
אהרון מורג על popular problems , האלבום החדש של לאונרד כהן שיוצא לקראת יום הולדתו ה-80 , עם בלוז, גוספל ואפילו שירה בערבית.
"זה לא בגלל שאני זקן או מת (אבל), תמיד אהבתי את זה איטי" (Slow , מתוך האלבום).
לפעמים, גם מעומק בור הייאוש האפל, אדם מצליח לראות קרן אור זעירה. לפעמים, שפל המדרגה הוא אדן הזינוק לחיים חדשים וטובים יותר. לפעמים, מן הסתם, לאונרד כהן מודה בסתר ליבו על המעילה העצומה שביצעה המנהלת האישית שלו, שלאחריה מצא עצמו מרושש כמעט לחלוטין. כהן, איש לא צעיר, שכבר שנים רבות לא הופיע, נאלץ לצאת למסע הופעות, ב-2008 , כדי להתפרנס. לא היו הופעות מאולצות, לצאת ידי חובת המינימום ההכרחי: כהן היה על הבמה כשלוש וחצי שעות, מדי הופעה. גם לישראל הגיע, ובירך את הקהל בברכת הכהנים המסורתית. ב-2008 הוא גם זכה לראות את "הללויה" שלו הופך לשיר הנמכר ביותר ברשת, ושלושה ביצועים (שלו, של ג'ף באקלי ושל זוכת אקס פקטור, אלכסנדרה ברק), רצים, במקביל ובהצלחה גדולה, במצעד הבריטי. בתוך שנה, סיפר כהן לרולינג סטון, "יכולתי להחזיר לעצמי את ההון הקטן שלי. אבל המשכתי להופיע. זו מחויבות רצינית".
ב-23 בספטמבר, לאונרד כהן יוציא, רשמית, את אלבומו החדש, popular problems (קולומביה). מתנת יום הולדת מוקדמת. יומיים לפני שיגיע לגבורות, כמו שאומרים במסורת היהודית. לגיל 80 . בישראל, האלבום ייצא מוקדם יותר, לכבוד ראש השנה והחגים. כבר עכשיו, האלבום זמין ברשת, בסטרימינג. אל תוותרו על העונג הזה.
כהן כתב את השירים יחד עם פטריק לאונרד, מפיק (מדונה), וקלידן. למעט אחד: born in chains , נולד כבר לפני 40 שנה אך כהן חזר ותיקן ושינה וליטש, עד שהחליט לשחרר אותו לעולם. הטקסט מתכתב עם הקשר הרגשי של כהן עם היהדות ("יבורך שמו", הוא שר-מדבר), ועם התנ"ך כספר שנתן השראה לעבדים בארה"ב, למשל. מכאן העיבוד הגוספלי לשיר וההקשר שהוא עושה עם פרעה וחציית ים סוף תוך מנוסתם של בני ישראל מפניו. "נולדתי בכבלים, אבל הוציאו אותי ממצרים", לדברי כהן.
עוד שיר נוסף, street , הפעם עם לאונרד (שכזכור, עבד עם כהן גם באלבומו הקודם, old ideas ), נכתב מזמן, ואולי בעצם לא: קצת אחרי מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר. "עומד בפינה שבה היה רחוב", אומר כהן, כשפניו, כנראה, אל המקום שבו עמדו מגדלי התאומים. זהו בלוז, עם אורגן המונד וכלי נשיפה ומקהלת נשים. הרבה בלוז יש כאן. לא במקרה הסינגל הראשון מתוכו נקרא almost like the blues . כמובן, כהן אינו בי.בי. קינג. אין לו את הקול הגס, הרועם העוצמתי של קינג. בכלל, כהן מודע למגבלותיו הקוליות. הוא אינו זמר. הוא לא ממש שר. הוא היה ועודנו ותמיד יהיה, משורר שמקריא משיריו. במסגרת מגבלותיו הווקאליות, כהן מצליח שוב ושוב לרגש ולגעת בלב ואפילו קצת משתעשע: ב-did I ever love you הוא נשמע כמו תום ווייטס, צרוד מתמיד, "שר" יותר מכל שיר אחר באלבום. בדיוק כשחשבתם שהשיר הולך בכיוון מסוים, נכנס מעבר קצבי, על גבול הקאנטרי. וחוזר חלילה. עוד שיר יוצא דופן, nevermind . פתאום, ערבית ("יא סלאם, יא סלאם", שרה זמרת), ודרבוקות. אבל רגע, יש עוד שיר יפה אחד לסיים איתו אלבום מוצלח: you got me singing , פולקי, אקוסטי, כינור נוגה וליווי נשי. עונג, כבר אמרנו.
almost like the blues