המצעד שעבר: 23 בפברואר, 1978
פבר 23
כאשר מצעדי הפזמונים מבוססים על דירוג הקהל, ששולח גלויות – אתם זוכרים, היה דבר כזה לפני 40 שנה – ולא על מכירות, מתברר לא פעם שהטעם של מאזיני גלי צה"ל שונה מאוד מטעמם של מאזיני קול ישראל. יותר נכון לומר: הטעם של עורכי המצעדים בשתי התחנות, שמציגים את השירים לשיפוט ודירוג הקהל, שונה, והתוצאה, לא פעם ובוודאי כפי שנראה השבוע ב-1978 , נראית די אבסורדית.
השיר שמדורג ראשון בגל"צ, "שומר החומות" (צוות הווי פיקוד מרכז), אחד הלהיטים הגדולים האחרונים של הלהקות הצבאיות, בכלל לא מדורג במצעד בתחנה המתחרה. כך גם "סינדרלה מקומית" (חוה אלברשטיין): ראשונה בקול ישראל, נעדרת מגלי צה"ל. לגבי "בראש אחד" (יהודית רביץ ודני ליטני), יש אהדה גורפת: שלישי בגל"צ, חמישי בקול ישראל. גם "שיר פרידה" (אריק סיני), מדורג שני בקול ישראל, שישי בגל"צ, וזה לא פער דרמטי.
זו עונת הפסטיבלים במצעדים העבריים. פסטיבל שירי ילדים שיגר להיטים כמו "לא רוצה לישון" (ג'וזי כץ), "הלילות הקסומים" (נורית גלרון), וגם השיר הזוכה, "היפו היפי" (מייק בורשטיין). גם פסטיבל הזמר המזרחי מיוצג בכבוד: הזוכה, שימי תבורי, שר "שחורה ונאוה" במקום השלישי בקול ישראל אך נעדר מגל"צ. השיר במקום השני, "כי רב להושיע" (עליזה עזיקרי וניסים גרמה), רביעי בקול ישראל ומקום 14 בגל"צ.
אבל הפסטיבל החשוב ביותר שהתקיים רק שבועיים קודם לכן היה פסטיבל הזמר והפזמון, שלראשונה נקבע גם כקדם אירוויזיון של ישראל. בתחנה הצבאית עושים כבוד ל"אבאניבי" (יזהר כהן), "בלב אחד" (חדווה עמרני), "נסיך החלומות" (גלי עטרי), ו"למה לא" (שרי). אבל אף אחד מאלה לא מדורג בקול ישראל והסיבה, אבסורדית ושערורייתית: עורכי המוזיקה שם החרימו את תקליט הפסטיבל במחאה על כך שלא קיבלו הזמנות לאירוע!
למזלו של יזהר כהן, גם בלי טובות מהעורכים הנעלבים, הוא הצליח לזכות באירוויזיון.