כותרות האתמול: 24 בספטמבר, 1971

לפני 50 שנה הצטרף פסטיבל מוזיקה נוסף לפסטיבלים הוותיקים והמוכרים. פסטיבל 12 הנבחרים היה שונה מהאחרים בכך ששמות השירים, הכותבים והמבצעים, היו ידועים מראש. צוות שופטים (ביניהם עורך להיטון, אורי אלוני, עורך המצעד הלועזי בגל"צ אבנר רוזנבלום, ועוד), בחר בזוכים בכל הקטגוריות, חוץ מאחת: הפזמון הטוב ביותר. את זה בחר הקהל באולם.

בלהיטון, החודש לפני 50 שנה, נכתב: "הפסטיבל לא נועד להיות אירוע נושא רווחים למפיקיו. על כל פנים, לא זה הראשון. כוונת המפיק איתן גפני הייתה לעשות את הצעד הראשון במסורת שנתית של פסטיבלים, ולו גם יפסיד על אירוע הבכורה. הוא אכן הפסיד מבחינה מסחרית, אבל אמר: 'אני לא מתבייש בכך שהפסדתי כסף. כשעושים משהו טוב ומפסידים, אין מה להתבייש. צריך להתבייש רק כשעושים משהו גרוע – ומרוויחים עליו".

השיר של שלמה ארצי, "להיות לאחרים", זכה בשלוש קטגוריות: הביצוע, הלחן והעיבוד (של אלברט פיאמנטה), הטובים ביותר, וגם מקום שלישי על המילים שכתב לשיר. כתב להיטון לא התפעל מהטקסט וציין, "התמליל היה גרוע ויומרני. השיר הבליט בצורה ברורה את כשרונו של שלמה ארצי כזמר ומלחין ואת חוסר כשרונו בכתיבת מילים".

אבל בעוד השיר של ארצי זכה לאהדה גורפת של השופטים, הקהל העדיף לבחור בשיר אחר, ולא פרגן לשלמה אפילו מקום בשלישייה הראשונה. במקום השלישי היה דני גרנות עם "מדביק המודעות", במקום השני עדנה לב עם "ספינות חיי", ורבקה זוהר זכתה במקום הראשון עם "אניית יעקב" שכתבו אהוד מנור (שהוכתר כתמלילן הטוב ביותר), ומשה וילנסקי, שדורג במקום שני בקטגוריית הלחן הטוב ביותר.

פסטיבל 12 הנבחרים היה אירוע חד פעמי ולא התקיים פעם נוספת. תקליט הפסטיבל שווה לאספנים לפחות 80 דולר, לפי אתר סטריאו ומונו. מתוך תריסר השירים זכורים רק מעטים, מלבד השירים של שלמה ארצי ורבקה זוהר. בעיקר "שיר שלי ושלה" של מתי כספי.