כותרות האתמול: 26 בנובמבר, 1971

השבוע לפני 50 שנה, להקת גייסות השיריון עם שני שירים במצעד העברי בקול ישראל, "למה ללכת רחוק" ו"אל האור". אמנם לא במקומות הכי גבוהים ובכל זאת, כל הכבוד על כך שהלהקה בכלל קיימת, לפי הכתבה שפורסמה בלהיטון, החודש לפני 50 שנה. "קרוב לשנתיים של משברים, ציפיות ואכזבות חלפו מאז פורקה הלהקה האחרונה של גייסות השיריון. עד שמפקד הגיס נתן את האור הירוק להקמתה של להקה חדשה".

כן, אז הלהקות הצבאיות היו הבייבי של מפקדי החילות. ירצו – תהיה להקה. לא ירצו – לא תהיה. אז המפקד (בלהיטון לא נכתב מיהו, אבל זהו האלוף אברהם אדן, "ברן"), רצה, והלהקה הוקמה מחדש, וג'וקי ארקין גויס לביים את התוכנית "דיסקוטנק". אבל היו לו חילוקי דעות עם מפקד הגיס (מתברר שלמפקד היה זמן וקשב גם להתעסק עם התכנים של הלהקה, הבימוי והעמדת השירים), וארקין הוחלף על ידי שניים: הבמאי אברהם דוד והכוריאוגרף יעקב קלוסקי, שהציעו להעביר את אווירת סרג'נט פפר של הביטלס, אל הלהקה הצבאית.

זה גם הסתדר עם האחראיים על הניהול המוזיקלי, יוסי מר חיים ושלמה גרוניך, מוזיקאים רציניים שלא הייתם מזהים דווקא עם להקה צבאית. גרוניך אף תרם לתוכנית שלושה שירים שהלחין, ולאחד מהם (שיר ערש לזחל"ם), גם כתב מילים. איך אמרו חברי הלהקה: "יכולנו לאסוף לתוכנית להיטים רגילים עם סיכויי הצלחה בדוקים מראש, אולם בחרנו להתחדש גם בשטח זה".

על הבמה, חברי הלהקה מתחילים להופיע עם מדים, כמצופה, אבל מהר מאוד עוברים למלבושים צבעוניים ושובי עין, כפי שציין להיטון, "החל מתחתוני חורף ארוכים (גטקעס, זאת אומרת), שמלות בלרינה ועד למכנסונים משגעים".

ב"דיסקוטנק" (אגב, התקליט נחשב לפריט אספנים מבוקש ושווה כ-150 דולר לעותק, על פי האתר סטריאו ומונו), אין כוכבים, אמר בגאווה החייל שמואל בילו (שבעוד כמה שנים יהיה חבר בלהקת חלב ודבש ויביא מקום ראשון באירוויזיון). "אין אצלנו ותיקים בעלי זכויות יתר ועובדה זו יצרה מערכת יחסים בריאה יותר בלהקה", אמר בילו. "כולנו התחלנו מאותה נקודת זינוק ויחד הגענו לגיבוש. מבחינה מקצועית זה חיסרון כי אין לנו כישרונות מוכרים (חוץ מכרמלה גזית שהגיעה מצוות הווי נח"ל), אולם מבחינה חברתית זו הרגשה נפלאה".

כרמלה גזית ולהקת גייסות השיריון בשיר של דודו ברק ושייקה פייקוב. "אל האור", השבוע לפני 50 שנה במקום החמש-עשרה במצעד העברי בקול ישראל.