כותרות האתמול: 6 ביולי, 1973

מה חשב מבקר התקליטים של להיטון על אלבומי המופת של פינק פלויד ודייויד בואי?

לפני 50 שנה באותו שבוע, כתב הלל אברמוב, מבקר התקליטים של להיטון, על שני אלבומי מופת: "עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדאסט והעכבישים ממרס" (בטעות, נכתב הכוכבים ממרס) של דייויד בואי, ו"הצד האפל של הירח", של להקת פינק פלויד. לצד אלה, אגב, התפרסמה גם ביקורת על האלבום של מקדונלד וגיילס, פורשי להקת מלך הארגמן, והאלבום של סגול כהה "למי אנו חושבים את עצמנו", ואל השאלה הזאת נוספה עוד אחת, "האם לא הגיע הזמן לשמוע מלהקה ותיקה זו משהו חדש, מרענן ומקורי", וההשערה שבכל זאת, "אוהבי הסגנון הכבד והרעשני ימצאו עניין בתקליט זה".

על פינק פלויד כתב המבקר, "לעולם אין אצלם אפס. כל אלבום מעניין, מחדש ומלהיב". וגם הצד האפל של הירח, כמובן, שעליו נכתב: "אלבום מפואר המהווה אבן דרך בהתפתחות המוזיקלית של הלהקה והמוזיקה המודרנית בכלל. אם תרצו, זה מסע לצד האפל בנשמתו של האדם. אין טעם לעמוד על כל קטע מכיוון שכל מילה מיותרת עלולה לפגום מיופיו המוזיקלי. קנו אלבום זה, וקניתם שיעור מאלף במוזיקה מתקדמת".

על זיגי סטארדאסט כתב המבקר שטוב שהאלבום יצא סוף סוף בהדפסה מקומית, שנה לאחר שיצא בחו"ל, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. על דייויד בואי כתב שיש המזכירים אותו בנשימה אחת עם "כוכבים" – אין כמו מירכאות כפולות להביע את דעתו של אדם – כמו סלייד, טי.רקס ולהקת המתוקים ודומיהם, ולעומתם יש הטוענים שהמוזיקה שלו היא מהמעניינות והמתקדמות ביותר. "האמת נמצאת אי שם באמצע. אין ספק שלבואי הסממנים של אליל-נוער אבל אין גם ספק שיש לו מה לומר". מעבר לכך, לא נרשמה התלהבות דומה לזו שאפיינה את חוויית ההאזנה לפינק פלויד.