קשישה מצחיקה מאוד

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "דודתו של צ'רלי" בבית צבי: קומדיה בריטית ותיקה שלא נס ליחה, גורמת לקהל להתמוגג מנחת ולצאת מהאולם עם חיוך על הפרצוף.

הקומדיה הבריטית עטרות השבחים "דודתו של צ'רלי" נוחתת בימים אלה בבית צבי ברמת גן, ולמרות שהיא נכתבה ב-1892, טרם נס ליחה והיא עובדה וסוגננה וגורמת לקהל להתמוגג מנחת ולעטות חיוך על הפרצוף. הקומדיה שחוברה בידי ברנדון תומאס הבריטי, כבר כיכבה במיטב תיאטראות ישראל והנוסח העברי המדויק של נסים אלוני עדיין מצליח להיות עכשווי ומלא קסם.

הבמאי מיטקו בוזקוב ולהקת השחקנים המוצלחת העלו הצגה מטורפת, גרוטסקית, שבה משרת הבית המטורלל מציג אביזרים ומעלה תיאטרון בובות והכול ברצינות תהומית. השחקנים לבושים בקפידה בסגנון אנגלי והכול מתערבב לבליל מהביל, אבל הסוף הוא כמובן טוב וכולם יוצאים מרוצים ומחייכים בנחת.

הקומדיה עלתה בתיאטרון המלכותי בלונדון  ורצה 1147 פעמים במשך 4 שנים, הישג כביר באותה תקופה. אחר כך היא הוצגה ברחבי העולם, וגם בישראל, מספר פעמים, לראשונה ב-1946, בתיאטרון דו-רה-מי של ג'ורג' וואהל, בקאמרי בתיאטרון באר שבע ובתיאטרון חיפה ובבית צבי. גם סרטים הופקו בהשראת ההצגה, הראשון בהם עוד בשנת 1915.

העלילה היא די פשטנית: שני סטודנטים מאוהבים בשתי עלמות חן. מי שיחליט אם לאפשר את השידוך ביניהן הוא האפוטרופוס ואביה של אחת מהן. הפגישה עם הבנות אמורה להיות בנוכחות הדודה האלמנה, הזקנה והעשירה של אחד הבחורים, צ'רלי שמה, שאמורה להגיע ברכבת, אך לרוע המזל היא מודיעה שתגיע רק בעוד שבוע.

הצמד מחליט לגייס דודה חלופית והמשימה מוטלת על אחד מחבריהם שבאקראי משחק בהצגה כלשהי בתפקיד אישה זקנה וחיש מהר מוצא עצמו כדודה עשירה, מוקף בנות ואפוטרופוס שנראה כבן דמותו של שריף באחת ממדינות אסיה.

מי שגונב את ההצגה הוא המשרת בראסט בגילום מתן צדוק שמגיח לבמה ובכל פעם בתוספת אביזר לגופו החנוט בפראק אנגלי, מבצע הברקות במה ואפילו מעלה תיאטרון בובות. הגרוטסקה נמשכת, עד שלזירה מגיעה הדודה האמיתית. והפלא ופלא , זוהי גברת חביבה וראויה. העלילה מסתעפת, ולאחר שאנו שועטים במרדפים, הכול בא בעצם על מקומו ומי שמרוויח בעצם מהעניין הוא הדודה הכוזבת, באבס, שזוכה לצרורות של נשיקות מהבחורות .

אפיק אביבי, שחקן ופרפורמר משובח, מגלם את הדודה הכוזבת. הוא חנוט בחזייה אדירת מימדים, לבוש כבד, נעלי עקב וכמובן ביריות ושמלת מלמלה. הוא שוחה כדג על היבשה בנפתולי העלילה, ונראה שגילינו עוד שחקן שיש לו פוטנציאל מבטיח.

אמיר אהרוני, שחקן טוב מאוד, מופיע כצ'רלי ומתמודד מצוין בכל מהמורות העלילה שמתקילה אותו בהפתעות שונות ומשונות.

דן רוטשטיין הוא שחקן נפלא שמגלם את ג'ק באורח מקצועי וקליל ומהנה מאוד.

ים טנא ולנסי, הזכורה כילדת פלא בהצגות מוזיקליות רבות בעבר, משחקת בתפקיד הנערה הנחשקת קייטי, ועושה זאת יפה מאוד, כמו גם שיר אבוטבול המגלמת את איימי , הכלה הפוטנציאלית השנייה.

הוד פרנקפורטר שמיר המוכשר מאוד מצוין כסר פרנסיס, אביו של ג'ק שירד מנכסיו. עדן קסלסי מתרוצץ כשריף של מדינה בקווקז או במזרח הרחוק בתפקידו כאפוטרופוס והדוד של הבנות שצריך לתת הסכמתו לנישואיהן. הצרה שהוא התאהב בדודה הכוזבת ומוקסם ממחמדיה הדשנים, והיא עושה ככל יכולתה להתחמק מחיזוריו. השחקן המוכשר מפליא בתפקיד התובעני ואין ספק שיש לו בעל פוטנציאל רב.

ליאור כהן בתפקיד הדודה האמיתית היא שחקנית נהדרת ומלאת חן והיא ראויה בהחלט לתשואות. מיה סירקיס המקסימה כאלה דלהיי היא נינוחה, עדינה ומשחקה נעים ויפה.

מתן צדוק מבליח כל העת בדמות המלצר הטעון אשפוז כפוי וכל תמונה שבה הוא מופיע היא הצגה בפני עצמה.

הבמאי מיטקו בוזקוב אחראי גם לעריכת המוזיקה היפה ולתנועה הנהדרת השזורה כמעט בכל מהלך על הבמה. סשה ליסיאנסקי עיצב את התפאורה המרשימה שבנויה מדלתות רחבות ונעות. התלבושות של לנה רומננקו הן מקסימות ויפות.  אורי מורג עיצב תאורה הולמת ומדויקת.

אם אתם סבורים שמגיע לכם לנקות קצת את הראש בערב של משובה ונחת, להירגע מהמתח ומהימים הקשים בקומדיה שאין לה שום בשורות מיוחדות, אין ספק שדודתו של צ'רלי תעשה לכם רק טוב, וכתוספת תצאו עם התובנה שדודות עשירות יש רק בהצגות.