התקליטייה: אל המעיין
פבר 10
מדור התקליטייה עוסק בתקליטי ויניל ישנים שיצאו על דיסקים, זמינים ביוטיוב וניתנים לדגימה דיגיטלית.
אהרון מורג על האוסף הכפול של עליזה גבאי שיצא בסדרת כמו פעם של התקליט חיפה.
לחובב הפופ הישראלי הממוצע, עליזה גבאי זכורה היטב בזכות להיט גדול אחד, זרם המעיין (1968 ). אולי, אולי גם ממגדל שלום. שניהם, פופ משובח, מלוטש, מעובד כמו שצריך (באחריות רפי גבאי, בעלה לשעבר). מעבר לזה, רק גבאילוגים מושבעים יכולים לצטט משירים אחרים שלה. והיו, לא מעט. הנה (עוד) סיבה טובה לברך על האלבום הכפול של עליזה גבאי, שיצא בסדרת כמו פעם של התקליט חיפה (דב זעירא הפיק וערך ודודי פטימר סייע בהפקה ובתחקיר).
מדובר בשני תקליטים שיצאו במקור בחברת מקולית (התקליט חיפה רכשה את הקטלוג שלה עוד בשנות ה-70 ), בהפרש של עשר שנים בין שירי ת"א במקצב ריקודים (1958 ), לבמקצבים חדשים (זרם המעיין). עשר שנים שבמהלכן עשתה גבאי שינוי עצום בסגנון שלה ושינתה מסלול, אל הפופ האירופי, עם העדפה ברורה לשמאלץ המקסים נוסח סן רמו. עצרו לרגע באולי עוד יופיע: אתם מכירים אותו כגביע הפרח, שיר מלודרמטי, אפי, צובט-לב של וילמה גויץ' האיטלקיה.
יש עוד קאוורים, רובם יצאו על תקליטונים ונוספו למהדורה החדשה, כבונוסים לתקליטים המקוריים. ביניהם, הלי גלי (היה טרנד מוזיקלי כזה, לפני הרבה מאוד שנים), בודדה אני (ברנדה לי שרה במקור), ליל כלולות (חדג'ידקיס) וריקודו של זורבה (תיאודורקיס). גבאי (שנולדה כעליזה הורנשטיין ונשארה גבאי גם לאחר שהתגרשה מבעלה ונישאה לבן זוג אחר, ממנו נולדה בתה היחידה), שרה גם ביצועים לשירים עבריים מוכרים, ביניהם דבר אלי בפרחים, וגרסה במבטא תימוני אסלי לבכרמי תימן.
שני תקליטים, שתי פנים לזמרת מצוינת אחת, שלצערנו כבר אינה איתנו: גבאי מתה ב-2010 , בגיל 77. התקליט הראשון גדוש פטריוטיזם (ארצנו הקטנטונת) ולוקאל פטריוטיזם של תל אביב הקטנה (בחולות, גן השקמים). השני, כאמור, פופ, רקיד, קליט, משקל נוצה וגאה בזה. שניהם עושים טוב על הלב.