יעקב רוטבליט, 1970 : אני רוצה שהמלים יחדרו לתודעת המאזינים

(אוסף פרטי)

לציון יום הולדתו ה-70 של יעקב רוטבליט, חזרנו לראיון שהעניק ללהיטון, באוגוסט 1970 , שבו דיבר על הרעש הציבורי סביב שיר לשלום שכתב ("ביצוע פומפוזי"), ועל ההבדל בין אריק איינשטיין ושלום חנוך לשלמה ארצי ועל כתיבת שירים בכלל.

באוגוסט 1970 , זמן קצר אחרי שיעקב רוטבליט חזר ארצה מלונדון, שם התגורר כשנה, ראיין אותו דודו אורן ז"ל ללהיטון. רוטבליט סיכם את תקופת לונדון ב"ראיתי, שמעתי, התבגרתי. עכשיו צריך להתחיל לעבוד, להתפרנס ממשהו". רוטבליט, שכתב לא מעט להיטים ללהקות צבאיות, אמר ש"מוטב לשכוח מהם", אבל שיר אחד, לפחות, שיר לשלום,  הפך להמנון של מה שנקרא, מחנה השלום בישראל ומירי אלוני, הסולנית בלהקת הנח"ל שביצעה במקור, שרה באותה עצרת בכיכר מלכי ישראל, ב-4 בנובמבר 1995 , שבה נרצח יצחק רבין בידי הטרוריסט היהודי המתועב, יגאל עמיר.
כבר אז, לפני 45 שנה, השיר הזה עורר סערה ציבורית לא קטנה בגלל משפט כ"אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום", שראו בו ביקורת על חוסר היוזמה של ישראל להתניע תהליך שיביא לפיוס ולשלום עם שכנינו. רוטבליט, שכתב את השיר בלונדון ושלח למלחין יאיר רוזנבלום ז"ל, אמר שהוא "עדיין לא מבין את הרעש סביב השיר הזה. אני משוכנע שרבים שותפים לדברים שהוא רוצה להביע. מי מאיתנו אינו חולם על שלום". ברצינות או בחצי-הלצה הוסיף רוטבליט שאולי הביקורות נבעה מ"הביצוע הפומפוזי" של הלהקה הצבאית.

בנושא אחר, הביע רוטבליט את דעתו הלא-מתלהבת על סצנת הפופ הישראלי. "איש אינו משקיע עבודה רצינית, פרט אולי לאריק איינשטיין ושלום חנוך. אני לא מסוגל להבדיל בין מוטי פליישר, יגאל בשן, שלמה ארצי ואבי טולדנו. אין להם סגנון שייחד אותם. קורה לפעמים שאני מתבייש בשיר שכתבתי, כי הלחינו אותו לא כמו שחשבתי ואפילו הזמר לא מכיר את משמעות הפזמון. אני לא אוהב לכתוב על שמיים, ים וירח. אני רוצה לתת לקהל משהו של ממש, שיתפוס את האוזן, שיעורר עניין. שהמלים יחדרו לתודעתו".

(אוסף פרטי)

שמונה שנים לאחר מכן הוציא רוטבליט אלבום סולו, כך שחררתי את ירושלים, אותו כתב, הלחין ושר. מיקי גבריאלוב עיבד. אחד השירים באלבום הוא שיר לשלום מס' 2 שבו ניגן בגיטרה דני סנדרסון, שכזכור היה גם גיטריסט להקת הנח"ל בהקלטת השיר המקורי.

באתי אליך מתוך האלבום כך שחררתי את ירושלים