הכספת: מהדורת יום העצמאות

(צילום מסך: ארכיון רשות השידור, ערוץ היוטיוב)

נתחיל את השיטוט במנהרת הזמן של ארכיוני הטלוויזיה הישראלית, החינוכית וערוץ 2 , עם האיש שהתנגד רוב חייו לטלוויזיה בישראל: דוד בן גוריון. ראש הממשלה הראשון שלנו, ראה במדיום הזה כהרסני לתרבות בישראל ופתח להידרדרותה. הוא העדיף את הרדיו. למעשה, הרדיו, קול ישראל, היה מסונף למשרד ראש הממשלה. בכל זאת, כאשר בן גוריון כבר לא היה בראשות הממשלה ואף לא שר, הטלוויזיה הגיעה לישראל. בתחילה, התירוץ היה חינוכי: טלוויזיה (הלימודית), ששידרה תוכניות לתלמידים. אח"כ, הוקם ערוץ הטלוויזיה הממלכתי של רשות השידור וכל השאר, היסטוריה.
גם התוכנית הזאת, מערוץ היוטיוב של הטלוויזיה: דוד בן גוריון, כבר לא חבר כנסת, אבל עדיין, ב-1970 , אחד המדינאים החשובים בישראל ואחת הדמויות הישראליות המפורסמות בעולם, התארח בתוכנית מוקד. למעשה, סוג של רדיו מצולם, כשהמראיינים הם המנחה, אביגדור לבונטין ולצידו העיתונאים שלום רוזנפלד ודוד פדהצור. כשתשמעו את לבונטין אומר, "אני מציע רבותי שנפתח את שיחתנו עם מר בן גוריון ראשית בקומפלקס בעיות חוץ ומדיניותנו כלפי העולם וגורמים שמחוצה לנו", תדעו שהגעתם. המסע בזמן הושלם.

אחת מתוכניות הדגל של הטלוויזיה הישראלית הייתה חיים שכאלה, שהחלה כתוכנית רדיו בהגשת עמוס אטינגר ובכל מקרה התבססה על פורמט (ביטוי של השנים האחרונות, פעם היו אומרים פשוט שהמקור הוא זר), בריטי: אישיות מפורסמת מוזמנת לאולפן, לרוב בתואנת-שווא או תירוץ מבריק להצדיק את נוכחותה באולפן, ואז מודיעים לאח"מ שהוא באולפן חיים שכאלה ואלה הם חייו.
היום יוענק – ובצדק! – פרס ישראל, על מפעל חיים, לחיים טופול. משהו ממפעל חייו אפשר לראות בחיים שכאלה, שקטעים ממנה, אגב, הופיעו בהחיים כמשחק, סרטם של אקל סיוון ואמירה מורג, ששודר פעמים אחדות בערוץ הראשון, לאחרונה לפני מספר ימים.

וזו הפרודיה של זהו זה על חיים שכאלה. האורח: יאצק. מגיע לו.

לפני סגירת הכספת: התוכנית הראשונה של העולם הערב, כן-השילוח שממנו המריאו ארז טל ואברי גלעד, כל אחד והמסלול שלו, לקריירה טלוויזיונית מצליחה. העולם הערב הייתה חלק משידורי הניסיון של ערוץ 2 , תקופת הפרה-היסטוריה של הערוץ המסחרי.