בלוז כנעני

(צילום: גיל מטוס)

גיא טנא על האלבום של ירון בן עמי: אג'נדה מהפכנית תחת כסות מבדרת, עם זיקה לחומרים מקראיים ושילוב מצוין של פיוטיות ושפה יומיומית.

כשהוא מצוייד במטען אינטלקטואלי רב וביקורת חריפה על עוולות העולם, בקול צרוד ושואג ובמפיק מוסיקלי משובח כדויד פרץ, מוציא ירון בן עמי את אלבומו בלוז בארץ כנען.
בן עמי לא מתיימר להביא כאן רוח חדשה למוסיקה הישראלית בכלל או לבלוז הנאבק כאן על קיומו התודעתי, בפרט. מדובר באינטלקטואל שמשתמש בבלוז או בלוז-רוק בסיסי, מוכר, תבניתי, כדי להעביר לאורך האלבום כולו מסרים חריפים של אכזבה אישית וגם עממית/ציבורית/לאומית/דתית.
בשיר הנושא הפותח לוקח בן עמי את "מה יפים הלילות בכנען" (מלים: יצחק קצנלסון, לחן עממי ערבי) והופך אותו (בעזרת המפוחית של גיא דגן מההיביג'יביז) ל"מה רעים פה הימים/ חולפים על פני אחוות דמים/ ונביאים ללא בשורה/ אומרים לי כמה יהיה רע". בהמשך, במתדרדר, הוא מצטמצם אל האישי בבלוז הבסיסי יותר, בו המשפחה תופסת נפח אמיתי ומקשרת את המאזין לימים שהוא חווה באופן אישי ומגביר את הסיכוי לאינטימיות בין המבצע לבין המאזין.
השימוש והזיקה של בן עמי לחומרים יהודיים מקראיים בולטים מאד באלבום. אזדרכת מעלה ארבעה סיפורים מקראיים: בת פרעה, יעל וסיסרא,שמשון ודלילה ורבי עקיבא ובר כוכבא. דרך הסיפורים הידועים בן עמי מביא לנו שיר בלוז רוק כיפי עם מסר נסתר מרוב הבלטה…
ב תנו לי דת כמו של פעם ללחן גוספל עממי עתיק מתנער בן עמי עם הבנג'ו והקאזו שלו מהמונותיאיזם. עם הרבה הומור ואירוניה הוא שואף לעשתורת, בכחוס, בודהה ובת אוב. ככל זמר-עם מכניס אל מתחת לעור אג'נדה מהפכנית בהרבה תחכום ותחת כסות מבדרת וכיפית.
ב מהפכה נכנס בן עמי לעובי הקורה העדכנית, למצב הספציפי של מדינת ישראל של היום: בצורת, כנרת,תועבה, רעב, רשתות חברתיות, קו תפר כללי ובית ספר אלמוני – כולם נכנסים למרק המהביל והמצחין שנדמה ומוכנס בכוח לתודעה הישראלית ומעת לעת יוצאת ממנו באדישות או בלאומנות. בן עמי קורא למהפכה אבל לא נראה שהוא מאמין באפשרות קיומה.
בחלום יעקוביני, משקל הרוק עולה ובן עמי משלב אגדה, היסטוריה ואהבה בשיר שמבחינתי הוא אולי הטוב באלבום. הארץ המובטחת, אביר על סוס לבן טומנים בחובם גם מינוחים יהודיים וציונים כמו "אין זו אגדה" ו"עגל הזהב" והקריאה למהפכה עדיין קיימת, מלווה בגיטרות מצוינות של בן עמי.
הפיוטיות ושפת היום יום דרות בכפיפה אחת בטקסטים שלו. בבלוז סוף הקיץ, תופעה זו באה לידי ביטוי ביתר בהירות כאשר "להט התמוז נוטף ממך אל בין שפתי" משתלב עם "הכל אבוד", "בחזקת חשוד" ו"לא חלק משום דיל".
בלוז נפלא ומרגש הוא שאמות לי בשקט, פרפראזה על "כשנמות תקברו אותנו ביקבי ראשון לציון", אך למעשה הרבה יותר מזה. בשיר מקאברי, בן עמי מבצע בעוצמה וקורע את הלב תך שהוא משתמש בסיפורי אליהו הנביא כדי לסגור חשבון עם המורכבות של האגדה המקראית לאור אתגרי וקשיי האדם המודרני.
שיר הסיום ,עכשיו הזמן, עם החליל הנהדר של מרתה דיין מקייב חותם יצירה מורכבת אך ישירה. בן עמי מזהה מצוקה רחבת טווח מבחינה תרבותית, אנושית ולאומית ותרבותית. הוא מציע לא להיכנע ואולי, אולי מהפכה תרבותית אמיתית.