חם בגלבוע

דני גלבוע (צילום: יח"צ, נתן יעקובוביץ)

גיא טנא על אהבה בטמפרטורת החדר, האלבום החדש של דני גלבוע: חספוס, רגישות ואיכויות של מבצע בעל קול ייחודי.

אהבה בטמפרטורת החדר, האלבום החדש של דני גלבוע, שנתיים לאחר "ביום שהאושר יגיע" המצויין, יוצא לדרך בשיר של לילה, שהוא שיר פתיחה קלאסי: טקסט שירתי של אדמיאל קוסמן (סחתיין גדול על הבחירה הלא שגרתית !), שמצטיין בבחירת מלים ברורה, מהוקצעת ומתקשרת, לחן ועיבוד שיושבים פיקס על האיכויות של גלבוע כמבצע בעל קול ייחודי ובשלות שמעוררת אמון וחיבור עם כל מי שרוק טמון בנשמתו.
ההפקה המוזיקלית של דורון פלסקוב, שעבד עם גלבוע גם באלבום הקודם, מעידה על הבנה וחיבור מוצלח בין המפיק ליוצר. גם בבלדות כמו געגוע וכמו-בלוז (לתת), ולמעשה בכל כיוון אליו פונה גלבוע באלבום, מורגשת היד המכוונת של פלסקוב ששומרת על קו מנחה מבחינת הסאונד הגברי מאד אך הרגיש מאד שמאפיין את היוצר.
קורין אלאל מגיעה להתארח בקולות במהחושך אל האור, אחד השירים הטובים באלבום. גלבוע שר: "פרצופים מתים/ של אנשים חיים/ רודפים אותי/ מפלצות שחורות/ועייפות/ צרות על מיטתי", אבל מחפש את האור והחום ומממש, אולי, את הפרסונה היצירתית שלו: רוך על אף החספוס, האמונה על אף הריאליזם.
הריאליזם הזה, מתוכו ועל אף קיומו צומחת אמונה, מתבטא נהדר ביכול להיות שכתב גלבוע יחד עם מאיר גולדברג. אנחנו שומעים כאן על נשיקה לגרושתו, על מטפל פיליפיני, על עסק סגור מחד ועל הצמחת שורשים, על קרן אור יפה ועל לחישת אהבה מאידך. זה האיש, בטמפרטורת החדר.
באנו להנות הוא המנון הופעות: בתים שמבוצעים בדיבור ופזמון פשוט לשינון ("באנו ליהנות/ לא צריך יותר להכאיב/ לא להשתנות/ לא צריך יותר להכאיב"), קולות מרככים של ענבר קליין, גיטרה כיפית של עמית ארז וסיום חלומי בקלידים של ישי פיציון.

הקטע שהעניק לאלבום את שמו הוא קטע דיבור, מעין סיפור שמוגש בסגנון יהונתן גפן של סוף הסבנטיז ותחילת האייטיז ונוגע בטקסטים של אתגר קרת ואלכס אפשטיין. זהו הקטע המקדים את הגרסה של גלבוע לקלאסיקה הישראלית שחותמת את האלבום, אני שוכב לי על הגב.
לבצע מחדש את השיר הזה, אינו אתגר פשוט. הביצוע הזילברי לשיר של יענקלה רוטבליט וגדעון אלרן הוא מובהק ומזוהה מאד, כזה שמבריח בדרך כלל מבצעים חדשים. אולם גלבוע, שנה לאחר הביצוע המעניין של אסף אבידן, נשמע אותנטי לחלוטין, כאשר הגיטרה הבלוזית של ארז מאפרת את התמונה של גלבוע השירי, שרוע על גבו, חולם, הוזה, ושר את הבלוז של הקיום. אוהב אותו, אבל בטמפרטורת החדר.