קפלן נשאר קפלן

(צילום מסך: יוטיוב)

גיא טנא על "פטיש" של ירמי קפלן וספנסרוסו: אלבום בשל, מעניין ויצירתי.

כאשר ירמי קפלן הותיק משתף פעולה עם צמד המפיקים המוסיקלים הצעירים ספנסרוסו , מתן ספנסר ואורי רוסו, כבר ברור שמתאים לו שינוי, התפתחות, התקדמות ושינוי בפרסונה המוסיקלית שהוא גילם עד כה, החל מאלבום הבכורה שלו עם "הפרחים", ב 1994.
ואכן, השינוי באלבום פטיש, מורגש, ולטובה. המבט הרגיש, הכן והמיוסר נשמר, אבל הצליל המעודכן שמביאים עמם ספנסרוסו, ומידה רבה יותר של פיכחון מצד קפלן, לא מקפחים את הרומנטיקה וגורמים לו להישמע טוב יותר מאלבומיו האחרונים. בשיר נחיתה, למשל, הסאונד נוגה, מיואש כמעט, והאלקטרוניקה של ההפקה עוטפת את הצלילים העדינים והשירה הרכה של קפלן ששר "אין לי אוויר", בתוך הבועה המכילה הזו.
אהבתי מאוד את לא סתם, שיר הממשיך את המלנכוליה האהובה כל כך על קפלן, שמקבל שוב סאונד מעודכן, כאשר האלקטרוניקה מצליחה להביא הרבה צבע ואופי לעצב ולחוסר התקווה.
אצלי בראש, הוא קטע על סף האינדסטריאל. קפלן נשמע טרוד, אבל עם ניצוץ של תקווה, פותח דלת ומטען שלילי יורד עליו . החשמליות מול השפה המטאפורית העזה בטקסטים, ממשיכה לאפיין, ולטובה, את האלבום. "את עושה לי נעים….כמו מכת חשמל" , כך, בעדנה ובהתמסרות, מגיש שוב קפלן את סוד ייחודיותו: כרומנטיקן חסר תקנה, בעל אומץ יצירתי וגבריות מיוסרת. האם ה"נעים" הזה מעורר? מאושש? מחייה? מחשמל? משתק? מנטרל? הסקרנות מתעוררת והביצוע יפהפה, וזה אולי הקטע הטוב באלבום.
פטיש הוא בדיוק מה ששיר נושא אמור להיות: מייצג, סוחף, עז מבע. "היה כתוב על הקיר אתם טועים בגדול", הוא ציטוט שהזכיר לי טקסט שקפלן ודאי מכיר, "הכתם נשאר על הקיר" של דוד אבידן. בשני המקרים, האלימות, הפירוק כדי להתחיל מחדש והאזהרה המדממת, קיימים ודומיננטים. בכלל, המעורבות של קובי ויטמן בטקסטים, באלבום, בהחלט מעניקה טעם וריח אחרים ומהווה ערך מוסף ראוי.
האלבום הששי של ירמי קפלן כסולן הוא טוב, בשל, מעניין ויצירתי. טוב עושים קפלן ועוד אומנים, כאשר הם מפקידים את מלאכת הסאונד בידי מפיקים צעירים ומעודכנים, המשלבים אותם בטבעיות במתרחש כרגע במוזיקה העולמית. קפלן נשאר קפלן, על רגישותו הקול המיוחד שלו, שאף שהתנמך במקצת עדיין מרגש. מבחינתי מדובר בהצלחה גדולה שלו. כדאי.

https://www.youtube.com/watch?v=cuh7fOBPHts