קונצרט לארבעה שחקנים

(צילום: כפיר בולוטין)

חיים נוי על ביבר הזכוכית, בבית ליסין: חוויה תיאטרלית, ביצוע מופתי. גם טנסי וויליאמס היה מצדיע להצגה.
ביבר הזכוכית, המחזה הנודע של טנסי וויליאמס המוצג בבית ליסין, הוא חוויה תיאטרלית בביצוע ארבעה שחקנים מוכשרים ובראשם יונה אליאן-קשת. הקהל זוכה לחוש תיאטרון אמיתי מהו ולהתענג על ביצוע מופתי של משחק ובימוי. וויליאמס, אני מניח, היה יוצא מקברו ומצדיע להצגה בחדווה רבה. עידו ריקלין כתב את הנוסח העברי למחזה והשפה היא עכשווית, יפה וברורה.
וויליאמס כתב את המחזה ב-1944 ומאז, הופק בהצלחה פעמים אין ספור, גם בארץ. ביבר הזכוכית נחשבת להצגה קלאסית המאפשרת לשחקנים להתבלט ולהפגין יכולות דרמטיות מוצלחות. הופקו גם שתי גרסאות קולנועיות: הראשונה ב-1950 , עם קירק דגלאס וג'יין וויימן, ועוד אחת, ב-1987 , בבימויו של פול ניומן, בכיכובה של אשתו, ג'ואן וודוורד, לצד ג'ון מלקוביץ. ויליאמס לא הספיק לצפות בגרסה השנייה. המחזאי, יליד מיסיסיפי, מת לדאבון הלב, מוות הזוי, בגיל 72, כאשר נחנק משאיפת פקק של בקבוקון טיפות עיניים שביקש להזליף בלילה, עת התאכסן במלון בניו יורק.
יש הסוברים, כי המחזה, המתרחש בתקופת השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 , נחשב למעין אוטוביוגרפיה של ווליאמס עצמו. העלילה מתוארת מבעד לעיניו של תום, בן דמותו. בני משפחתו הם אמנדה, שבעלה נטש אותה לפני שנים, לורה , הנכה ברגלה ומבלה את רוב זמנה באיסוף פסלי זכוכית של בעלי חיים. תום עובד במחסן ורוב לילותיו מחפש ריגושים בחוץ, "בית קולנוע", כפי שהוא מתריס בפני האימא. אמנדה, המפרנסת בדוחק את משפחתה, רוצה למצוא חתן לבתה, שעזבה את לימודיה ואינה עושה בעצם דבר, חוץ מלחלום. המחזר המיועד מגיע בדמותו של ג'ים, חבר לעבודה של תום, שבעבר היה אביר חלומותיה של לורה. אך ארוחת הערב בבית המשפחה מסתיימת בשברון לב.
ההצגה נפתחת בעצם מהסוף, ובסיפור המחזה מפיו של תום שבוחר בדרך החופש של אביו ויוצא למרחקים (טוב, רק לצי הסוחר). הבימאי גלעד קמחי אפף את המחזה בהברקות שונות, בתצורה של הקפאת מצבים, אורות וצללים. במיוחד אפשר לשחקנים להתבטא בשפה תיאטרלית אמיתית ולהעניק לצופים מחזה קטן, ריאליסטי ובועט, שלא יישכח במהרה.
במרכז הבמה משחקת יונה אליאן קשת המופלאה, כוכבת זוהרת ומבכירות שחקניות האופי שלנו, את אמנדה, המנסה לשמור על משפחתה הזעירה ובמיוחד חרדה לגורלה של בתה. יונה, שחקנית מדהימה, מגלמת סוג של "אם פולנייה", שרודה בילדיה מתוך דאגה לעתידם, בוחשת בחיים הפרטיים , אפילו של המחזר. לפעמים, תוך שינוי גוון הקול והשיחה, היא מבריקה בנוסח הקומדיות האנגליות הסנוביות.
נטע גרטי המשובחת מגלמת את לורה, החיה בעולמה הפנימי וחוששת מהמפגש הכפוי עם ה"דייט" שנבחר לה. היא מקפידה לצלוע קלות, כיאה לנכותה, והסצנה שבה מתנפצת חיית הזכוכית, מרגשת ויפה. סצנה לירית נוספת היא הריקוד עם ג'ים.
תום, האח הבוגר המספר את הסיפור, הוא נדב נייטס, שחקן שמתבלט כרגיל, משכמו ומעלה, במשחקו המצוין. גל אמיתי מבליח בכישרון נהדר, בדמותו של ג'ים, המייצג את המציאות מול החלום ואת עולם הדמיון מול החיים הקשים של המשפחה.
התלבושות של אורנה סמורגונסקי נאות, במיוחד השמלה המעניינת, ההזויה והגרוטסקית, של אמנדה. ערן עצמון עיצב תפאורה מוצלחת מאוד, ותצורת הבית הישן והנוכחי המשתלבים זה בזה באמצעות קירות הזזה, מצוינת. אורי מורג אחראי לתאורה המעולה ואמיר לקנר ערך את המוזיקה בה שזורים שרים תקופתיים נפלאים.
"ביבר הזכוכית" היא הצגה קטנה ומופתית. אין לה תפאורה ובגדים נוצצים ואין בה מחולות. היא לא עתירה בלהקה מגוונת, אבל בעצם תיאטרון במיטבו, תיאטרון אמיתי.