כותרות האתמול: 18 בדצמבר, 1970

אורח הכבוד במחזה עיר הגברים, שכתבו אליעזר כרמי ודן אלמגור ע"פ סיפורי דיימון ראניון, היה חיים דהאן, העבריין-סלב של שנות ה-60 . דאהן, כך אומרים, היה ההשראה לכתיבת ההצגה קזבלן, של יגאל מוסנזון, שהפכה אחר כך למחזמר בימתי וסרט מצליח בכיכובו של יהורם גאון. "מלך השטח הגדול", קראו לו. השטח הגדול, בוודאי יש להסביר לקוראים היותר צעירים, היה אזור ביפו, שננטש לאחר מלחמת העצמאות, והפך בשנות ה-50 וה-60 למקום של פשיעה ועבריינות ("מה אנחנו סך הכל, מהשטח הגדול", כתב חיים חפר ב"אין כמו יפו בלילות", המספר על כנופיית עבריינים לא ממש מוצלחת). כיום, זהו אזור תיירותי שוקק חיים ובמרכזו גן הפסגה.
בתום ההצגה, בה שיחקו ששי קשת, איציק וייס, דורי בן זאב, מנחם זילברמן (בתפקיד ראניון), ועוד, ואחרי שהוזמן לבמה וקיבל תשואות מהקהל, נשאל דהאן על ההבדלים בין העולם התחתון המוכר לו, לזה שהוצג במחזה. "אין בכלל מה להשוות", ענה האיש. "בהצגה זה הרבה יותר מאורגן ומסוכן".
דיימון ראניון, הסופר והעיתונאי האמריקאי שכתב על העולם התחתון של ניו יורק, מת היום, בשנת 1946 . בן 66 היה, וגם במותו לא הסכים להתרחק מהמקום האהוב עליו: הוא הורה לשרוף את גופתו ולפזר את האפר בברודוויי. ראניון הביא לאמריקאים, ולכל העולם, את הטיפוסים הצבעוניים של העיר. הפושעים הכבדים והקטנים, הנוכלים, הזמרות והרקדניות ונערות המקהלה והיצאניות, עיתונאי הפלילים והמהמרים (וראניון היה כזה וגם כזה).

מתוך הסרט ברנשים וחתיכות:

מי שהביא את עולמו של ראניון לקורא העברי היה אליעזר כרמי, שהחל לתרגם אותו כבר בסוף שנות ה-40 . לא סתם תרגם, אלא המציא סלנג חדש, ביטויים חדשים, כמו מרשרשים, דו-רה-מי (הגרסה שלו ל"דו", כסף בשפתו של ראניון), ועגבניות (כלומר חתיכות, בחורות).
אוהב-ראניון נוסף הוא דן אלמגור, שלראשונה עיבד את ברנשים וחתיכות בסוף שנות ה-50 , למחזה רדיו. ב-1970 פנו אליו כמה יוצאי להקות צבאיות, ביניהם זילברמן ז"ל וקשת, כדי להעלות גרסה בימתית חדשה לאותו מחזה. אולם בעלי הזכויות סירבו ולפיכך, הוחלט לכתוב מחזה מקורי המבוסס על סיפורים ודמויות של ראניון. כרמי (שהלך לעולמו ב-1991 ), כתב את המחזה יחד עם אלמגור, שגם הוסיף פזמונים שהולחנו בידי יאיר רוזנבלום המנוח ומתי כספי.
השיר המפורסם ביותר בהצגה היה פנקס הקטן, בביצוע ששי קשת (וקצת מלל מפיה של אבירמה גולן, שמאז נטשה את התיאטרון והפכה למבקרת ספרות ומגישת תוכניות טלוויזיה בנושא). סיפורו של נער המעלית שהיה מאוהב ב"הוד מעלתה" הזמרת, שמצידה לא הרגישה שהוא קיים. לאחר שפושע אלים הפך אותה לנכה המרותקת לכסא גלגלים, פנקס (במקור הראניוני הוא נקרא little pinks והיה מנקה שולחנות במועדון שבו עבדה הוד מעלתה), לקח על עצמו לטפל בה. כשהקור הניו יורקי היה גדול מנשוא עבורה, דרשה ממנו לנסוע מערבה, אל השמש. לא היה כסף למסע, אז הוא דחף את כסא הגלגלים "אלף שלוש מאות מילין". כשהגיעו, נשקה לו, לראשונה, ומתה. פנקס הקטן נקם את נקמתה והיכה למוות את הפושע שהפך אותה לנכה. שקט ומחויך התיישב על הכסא החשמלי, "כי הוא נזכר בנשיקתה של הוד מעלתה".
(סיוע רב לכתבה זו נמצא בבלוג המולטי-יקום של אלי אשד. מומלץ ביותר).