כותרות האתמול: 24 בנובמבר, 1972

קצרים היו חייו של מייק בראנט, שנולד היום, ב-1947 ומת בגיל 28 . קצרה ומרשימה מאוד הייתה הקריירה של משה ברנד שיצא מחיפה והקריות לשיר באולמות ובמועדונים הגדולים וברשתות הטלוויזיה החשובות באירופה. בישראל היו גאים בו. אצל השכנים שלנו מצפון, בלבנון, ראו בו סוכן זר שאין לאפשר לו אפילו לשיר ברדיו, ואין מה לדבר על הופעה בביירות.
מייק בראנט נזרק מהמצעד הלבנוני, נכתב בכותרת. האמת, גם היום אין לדעת האם המצעד היה אכן מצעד מכירות, כמקובל בעולם, או מבוסס על מדד פופולאריות אחר, כפי שנהוג בישראל: אז, באמצעות משלוח גלויות לרדיו והיום, עושים את זה און ליין. בכל אופן, להיטו qui saura , קאוור לשיר של חוזה פליסיאנו, הגיע כבר למקום ה-11 במצעד הפזמונים, או איך שקראו לזה שם, כאשר שתי נערות לבנוניות עיינו בירחון המוזיקה הצרפתי סלו לה קופן (כלומר: שלום חברים), וחשכו עיניהן: התברר להן שהזמר הצרפתי המצליח מייק בראנט הוא יהודי! וישראלי! מיהרו השתיים לחלוק את המידע עם משרד החרם הערבי ושלטונות ביירות – בואו נניח שהשלטונות ומשרד החרם היו מודעים ליהדותו וישראליותו של מייק גם בלעדיהן – וצ'יק צ'ק, השיר עף מהמצעד ומפיצי התקליטון אוימו בסנקציות משפטיות.

אבל היו גם קולות אחרים: לאחר מספר חודשים התפרסם בסלו לה קופן מכתב למערכת שנשלח משני צעירים לבנוניים, שהפנו את תשומת הלב לצנזורה שהוטלה בארצם על מייק בראנט, כאשר כתבה על הזמר ופוסטר אמצע שלו נתלשו מהעותקים שנמכרו שם. "אנו, ורבים אחרים ממעריציו של מייק בראנט בלבנון, איננו מוצאים כל הצדקה לצעד זה, המנומק בכך שמייק הוא פרו-ישראלי כביכול", כתבו, במסר שחימם כל לב ציוני. מייק, אפשר להניח, הצליח להמשיך בקריירה שלו גם מבלי שלהיטיו הושמעו בלבנון ו/או בכל מדינה ערבית שהעדיפה להחרים אותו.
וזהו מייק בראנט, בהופעה בטלוויזיה בגרמניה (המגיש הציג אותו כמייק ברנט, עם סגול מתחת לר', הזמר הצרפתי), בלהיט שחולל את הסערה הלבנונית: