רובינא, אלמגור, מלר

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על מירל'ה אפרת: המחזה, שנכתב במאה ה-19 ועוסק ביחסי הורים וילדים, תקף גם כיום. רותם מלר מככבת בתפקיד הראשי שגילמו בעבר השחקניות הגדולות בתיאטרון העברי.

 
מירל'ה אפרת, המוצג בבית צבי, אחד המפורסמים ביותר בתולדות המחזאות היהודית, עוסק ביחסי הורים וילדים, ונראה כי הדברים תקפים עד ימינו אלה. יעקב גורדין כתב, ביידיש, את המחזה שהוצג לראשונה בניו יורק, ב-1898 . גדולי השחקנים של התיאטרון היידי הופיעו בהצגה, ביניהן אידה קמינסקה, שכיכבה בהפקה שהגיעה לסיור בישראל. מירל'ה אפרת תורגמה לעברית והוצגה בתיאטראות שונים, בכיכובן של חנה רובינא, מרים זהר, ליא קניג, גילה אלמגור, אורנה פורת ויונה אליאן-קשת. לפני כ-20 שנה הוצגה לראשונה בבית צבי וכעת, כאמור, מועלית שוב, בתרגומה המוצלח של מרים קיני.
מירל'ה אפרת היא אלמנה עשירה מגרודנו, המנהלת את עסקיה המשגשגים ביד חזקה ובסיוע מנהלה הבכיר, שלמון. בדיעבד מסתבר כי בעלה המנוח פשט את הרגל והייתה זו האלמנה שהצליחה לייצב את עסקי המשפחה. אפרת משדכת את בנה הבכור לנערה יפה, ענייה, אולם בעלת ייחוס משפחתי. עם הזמן נחשפת הכלה הצעירה כאישה קשה הרומסת את מירל'ה ומנהלת את ענייני הבית כבתוך שלה ולבסוף גם דורשת – עם משפחתה – לקבל לידיה את העסקים. האלמנה פורשת מביתה לביתו של שלמון ומסרבת להגיע לבר המצווה של נכדה, חרף כל ההשתדלויות וניסיונות הפיוס. הסוף, כמובן, הוא טוב, ומה שנחרת בזיכרון הוא המוטו של גיבורת המחזה: "אימא אחת יכולה לגדל עשרה ילדים, אך עשרה ילדים אינם יכולים לגדל אימא אחת."
תחת הבימוי של סלבה מלצב, שגם עיצב את התפאורה הפרקטית והמוצלחת, מתברר שלא נס ליחה של ההצגה. חרף השנים הרבות שעברו מאז הוצגה לראשונה, היא בועטת ומרגשת כתמיד.
רותם מלר מגלמת את מירל'ה אפרת ובזכות האיפור והתלבושות היא אמורה להיראות כקשישה אצילה. מלר מגישה משחק נוקב ומרגש וראוי למחמאות.
חן גור-אלי מגלמת באורח מעולה את המשרתת מחלה העוסקת בכל מטלות הבית ונקרעת בין שיגיונותיה של הכלה החדשה למסירותה לבעלת האחוזה.
שי לוי, שחקן בעל פוטנציאל רב, מגלם את שלמון בצורה יוצאת מן הכלל, מרשימה ומדויקת. בתפקיד נחומצ'ה, אבי הכלה, מופיע רשף ספר, ומשחקו נהדר, במיוחד בקטעי הגילופין שלו, שם הוא מצליח לגלגל את עיניו באורח ממש מפחיד. יש לו יכולות קומיות מובהקות שזורות בכישרון דרמטי והתוצאה ראויה למחמאות.
יעל ארביב מגלמת היטב את חנה-דבורה , אשתו של נחומצ'ה, ומצליחה להיכנס לדמות האימא הפולנייה המסורתית. דור מיכאלי משחק מוקפד ואנין את יוסל'ה, שנושא את שיינדלה לאישה. נדב אזולאי מצוין בדמות דוניה, הבן הצעיר והנהנתן.
ענת שרון המעולה עושה תפקיד נפלא בדמותה של שיינדל'ה הכלה שמשנה עורה ופרצופה והופכת מרעיה תמימה לשתלטנית ומרשעת, המתעללת באלמנה וגם במשרתת.
את הנכד שלמהל'ה מגלם ירין קורן, תלמיד מ"תלמה ילין" (עוד שני נערים מגלמים את התפקיד לסירוגין), והוא בעל פוטנציאל משחק משובח.
נטשה מנטל עיצבה את התלבושות הנפלאות והיפות, במיוחד בגדי הנשים . גור קורן עיצב את המוזיקה התקופתית ושזר שירים נוסטלגיים מרוממי נפש. מישה צ'רנבסקי עיצב תאורה ראויה.