כותרות האתמול: 7 במרץ, 1975

שר החינוך בכבודו ובעצמו, אהרון ידלין (שהוא גם אביו של האלוף במיל' עמוס ידלין), נכח בהקרנה החגיגית של יום הדין, סרטו של ג'ורג' עובדיה, שבמרכזו יורד מארה"ב שחוזר ארצה להילחם במלחמת יום הכיפורים, נפצע ומתאחד עם בתו שלא ראה מעולם. או משהו כזה. עובדיה, שתמיד ידע לבחור לתפקידים הראשיים בסרטיו את כוכבי הפופ הלוהטים של התקופה, הציע לניסים סרוסי את התפקיד הראשי. לצידו שיחקו דליה פרידלנד והילדה טובה קצב (נורית, של עובדיה). סרוסי גם הוציא תקליט של שירים מתוך הסרט.
ידלין החמיא לכוכב. "אחרי ששמעתי כל כך הרבה את השם ניסים סרוסי, סוף סוף יש לי הכבוד להיפגש עימו גם פנים אל פנים", אמר. יצחק שני, מנכ"ל מעבדות "ברקי פאטה המפריז", מפיקי הסרט, בחר להחמיא לעובדיה, ואת תרומתו לקולנוע הישראלי. "הוא לימד אותנו כיצד יש לעשות סרט: מהר, מקצועי ומהנה".
זה היה הגב ששבר את גב הגמל ששמו דוד גורפינקל, צלם הקולנוע הנודע (שלא צילם את הסרט הזה). להיטון דיווח, השבוע לפני 41 שנה, שגורפינקל קם ממושבו, צעק "בוז! גועל נפש", ועזב בהפגנתיות את האולם.
סרוסי טען – אולי בנאיביות מסוימת – שזו הייתה פרובוקציה מכוונת, אם כי לא נגד הסרט, אלא כלפי שני. עובדיה לא התרגש: מגורפינקל או מהביקורות הקטלניות הצפויות לסרט. "לא אכפת לי מה הביקורת תכתוב", אמר. "העיקר שהקהל יבוא לסרט, וייהנה".
הביקורת שחטה, כצפוי. הקהל נהנה, כצפוי. עובדיה מת ב-1996, דחוי ושבור לב, גם מרוסק כלכלית. בשנה שעברה, מאוחר מדי, הגיע התיקון, במחוות הוקרה בטכס פרסי אופיר.

https://www.youtube.com/watch?v=OjT8oNlxvXQ