ביקור התזמורת

(צילום: רון מיניס)

חוצפה ישראלית חיננית: יוני בר אילן, 30, שבחיים לא למד מוזיקה קלאסית, או ג'אז, או בכלל, (מלב שנה בבי"ס רימון), ובכל זאת קם ויצר מוזיקה אחרת, שונה, גבוהה, המשלבת ז'אנרים שונים, כולל פופ ורוק.  אמירה מורג שאלה איך הוא מעז ומה צפוי בהופעה הקרובה שלו.

זה יקרה ביום חמישי, ה-21 ביולי, במועדון הבסקולה בתל-אביב. יוני בר אילן יעלה לבמה עם התזמורת שלו, ה"פליינג אורקסטרה", שבה 15 נגנים, ויראה לכם, אם רק תבואו, איך רוק, פופ, ג'אז וקלאסי משתלבים יחד, ומה הוא עושה ליצירות מוכרות של פינק פלויד ודיפ פרפל. בר אילן:  "בעיקר ננגן מוזיקה אינסטרומנטלית שלי ונארח את דן תורן. עיבדתי שני שירים שלו במיוחד עבור המופע. אני לא אגיד איזה שירים, כדי שזו תהיה הפתעה".

למה דן תורן?

"יצא לי לדבר איתו בקונצרטים הראשונים של התזמורת. התקשרתי אליו לקבל הדרכה ולהזמין אותו להופעות, ומתוך הקשר הזה אמרנו: למה שלא נעשה שיתוף פעולה? והנה, זה קרה".

אתה מגדיר את המוזיקה שלך אלקטרו-קלאסי. מה זה?

"זה אומר שהמוזיקה שלי היא מוזיקה גבוהה, שזו הגדרה של ג'אז או קלאסית. זו מוזיקה קצת יותר מורכבת עם עומקים יותר גדולים. המוזיקה שאני עושה לוקחת את האווירה של מוזיקה פופולארית ובתוך המעטפת הזאת יש יסודות מורכבים של מוזיקה קלאסית. תראי, בעיניי, המוזיקה הקלאסית היום גוססת…"

לא הגזמת?

"אני חושב שלא. זה עולם סגור. לדעתי העולם הקלאסי צריך לאמץ גישה חדשה, כי צעירים היום לא ישמעו קלאסי, אלא אם הם בתחום או שמעו בבית. היא יפה ועשירה, אבל לא מדברת לקהל צעיר. בגלל שחשוב לי שהיא תישמר, אז לדעתי המוזיקאים צריכים לצאת קצת מעולם הקלאסי והג'אז, שבכלל מת בארץ. אני מנסה לשלב. אני מנגיש את הקלאסית לקהל הצעיר. אגב, בעולם הקלאסי אני לא נחשב קלאסיקאי, כמו שאני לא ג'אזיסט ולא רוקר".

אז מה אתה?

"לא יודע. אני לוקח את כל מה שאני אוהב ויוצר משהו משלי. משלב, וזה מתקבל יפה. זו ההופעה השלישית שלנו ולאט לאט אנחנו בונים קהל ומגיעים ליותר ויותר אנשים. יש תוכניות לאלבום ולהופעות בחו"ל".

וכל זה בלי שתהיה לך השכלה מוזיקלית פורמאלית?

"נכון. אני כותב פרטיטורות, ולמדתי הכל לבד. מה שעשיתי זה לקחת פרטיטורות של יצירות שאני אוהב וללמוד בעצמי מה הם עשו שם. חוץ מזה, אני מאמין שהמורה הכי טובה זו האוזן. אני הלכתי בעקבות האוזן, והלב".