הדלת נפתחת ללאדינו
נוב 17
(צילום: רויטל טופיול)
ציפי פישר על מפגש הענקים, ברי סחרוף ואהוד בנאי, שהוליד מחווה למורשת המשותפת שהשניים חולקים, אלבום שירי לאדינו בעברית שהשיר הראשון מתוכו יצא השבוע. התיאבון כבר התעורר.
מפגש בין ענקים כמו ברי סחרוף ואהוד בנאי הינו סיבה למסיבה, בכל מצב או הקשר. אבל העובדה שמדובר באלבום שמבוסס על לחני לאדינו, גורמת לי אפילו עוד יותר להתרגשות. בחודש האחרון אני עובדת בהוצאת ספרים, ויצא לי לעבוד על ספרים שכתבו שני נשים ממוצא יהודי שנולדו ביוגוסלביה לשעבר. הטקסטים שלהן רוויים בלאדינו (באחד מן הספרים, להערכתי, כ-20 אחוזים מהדיאלוג הם בלאדינו, בשפת המקור), ובפתגמים שופעי חוכמת חיים והומור עוקצני, לא פחות מאלה המוכרים לי מיידיש או ערבית, כמו "הברק אינו מכה בסרפדים". למרות שכבר כתבתי בעבר על מוזיקת לאדינו, מעולם לא הרגשתי מחוברת יותר למסורת ולהווי החיים של עדה זו. מה שמעניין עבורי הוא לראות כיצד תרבות הלאדינו מחברת יהודים שחיו בתפוצות בעלי אופי שונה ומגוון: הבלקן אינו דומה ליוון, יוון אינה דומה לטורקיה, וטורקיה אינה דומה לישראל, אבל בכולם היהודים דוברי הלאדינו מכינים ביצי אינחמנדוס ומכנים את בנותיהם "מי פיז'יקה".
פתחי לי את דלתך, הסינגל הראשון של סחרוף ובנאי מאלבומם החדש "היא הופיעה כמו הרוח", הינו מחווה למורשת המשותפת ששניהם חולקים, אך בלבוש עדכני ומקומי. המילים תורגמו לעברית, מה שמכניס להן ניחוח של שירי ארץ ישראל בסגנון נעמי שמר, והעיבוד המוזיקלי של אייל תלמודי, בדומה למה שהוא עשה באלבומו של שי צברי "שחרית", נותן אווירה של רטרו-פופ ישראלי משנות ה-70. בנוסף למוזיקאים וותיקים שמשתפים פעולה עם השניים כמו גיל סמטנה, משתתפים בשיר מוזיקאים שיצא לי לראות בהופעה לא ממזמן בהקשרים אחרים: אמן כלי ההקשה איתמר דוארי, שאותו ראיתי מבצע יחד עם הרכב חזנים מטורקיה ובלגרד מוזיקת לאדינו, ומומין ססלר, וירטואוז קאנון מטורקיה שהשתקע בארץ, והופיע בפסטיבל "מקודשת". כך שאני יודעת שהחיבור שלהם לסגנון הלאדינו אינו חד פעמי. בסך הכל, זהו סימן מעורר תיאבון לקראת הבאות, שמוכיח לנו שהשניים רחוקים מלמצות את חוש הסקרנות המוזיקלי שלהם, וממשיכים להרחיב את טווח הסגנונות שהם מבקשים לחקור, ולבצע.