כותרות האתמול: 30 בנובמבר, 1973
נוב 30
הטלוויזיה הישראלית, בערוץ היחיד שלה, הייתה מדורת השבט הנסער, ההמום, הכואב את מלחמת יום הכיפורים ואת רשימת הקורבנות, הפצועים, הנעדרים והשבויים, שהלכה וגדלה מדי יום. הטלוויזיה שידרה אז את "מופע אמנים", שהנחה רם עברון ז"ל, ובו התארחו אמנים ישראלים – גם זרים – שרו, שיחקו, ניסו להקל מעט על המועקה העצומה של הציבור.
אחת הזמרות שהופיעו באולפן הייתה עליזה קאשי, הזמרת הישראלית שעזבה לארה"ב בתחילת שנות ה-60 . קאשי שרה את היום היום, של דודו ברק ומוני אמריליו. כשסיימה לשיר פלטה, "כוס אמק לערבים".
לאחר סיום התוכנית, קריינת הרצף של הערוץ הראשון התנצלה על התנהגותה "הבלתי הולמת" של אחת המשתתפות. על אף התנצלותה של הזמרת, למחרת הודיע דובר רשות השידור כי קאשי לא תורשה עוד להופיע ברדיו ובטלוויזיה.
אגב, כל תיעוד להתפרצות הרגשית הזאת נעלם כלא היה, וזה הגיוני: באותם ימים רחוקים, לא כל תוכנית מוקלטת נשמרה בארכיון ולא מעט סרטי הקלטה נמחקו, כדי שאפשר יהיה להקליט עליהם מחדש, וכן הלאה. אבל גם ללא תיעוד, הסיפור הזה נותר אחד הספיחים הידועים של אותה מלחמה.
בראיון ללהיטון סיפרה קאשי, על הנסיבות הקשות שהביאו אותה לקלל את הערבים. "לא יכולתי לשלוט בעצמי כי באותו יום הודיעו לי על נפילתו של בן משפחתי ברמת הגולן (מדובר באחיינה, זאביק ז"ל). רציתי לשיר את 'היום היום', לכבודו. אמרו לי: תעזבי, מספיק עצוב לאנשים על הלב. אבל אני לא באתי לשיר את שובך יונים (מלהיטיה הגדולים). אחר כך (כשסיימה לשיר), לא יכולתי יותר. בכיתי. אפילו לא הרגשתי שקללה נפלטה מפי".
קאשי סיפרה שרבים עודדו אותה לאחר שהתפרסמה ההודעה על החרם שהוטל עליה. "יש כאלה שמבינים אותי. מטלפנים, אומרים לי שאני 'גזעית'. בהופעות בפני חיילים, הם אומרים לי: פה את יכולה לדבר חופשי".
ובכלל, סיכמה קאשי, "מה שפלטתי בטלוויזיה, כולנו אומרים כל היום בבית, לא?".
קאשי, שלפני חודשים אחדים מלאו לה 80 , חיה כיום בלוס אנג'לס, אלמנה, ללא ילדים, ולאחר קריירה ארוכה של הופעות במועדונים ובטלוויזיה, בארה"ב ובדרום אמריקה. היא הייתה בלהקת הנח"ל והמשיכה משם לתואמת האזרחית של הלהקה, "בצל ירוק", ולקריירה סולנית מצליחה. קאשי גם זכתה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הראשון, ב-1960 , עם "ערב בא", ששרה עם שמעון בר המנוח.