עוד, שופן

ציפי פישר אהבה את הריאקציה הכימית המופלאה בין נגן העוד איציק גן והפסנתרנית דינה קיטרובסקי.

אחת  האמיתות לגבי ההבדלים התרבותיים בין המזרח למערב, הינה שהמוזיקה המערבית בנויה על סולם הרמוני, בדרך כלל על מפתח סול אבל לפעמים גם בפה, ואילו המוזיקה הים תיכונית בנויה על מקאמים של רבעי טונים. לפיכך, ישנו פער בין סגנונות הנגינה, שלכאורה לא ניתן לגשר עליו. למרות כל זאת, כלי נגינה מערביים כבר מזמן נכנסו למוזיקה הים תיכונית, ונגנים של כלים קלאסיים למדו להפיק צלילים המתאימים למוזיקה לא מערבית. למשל, יצא לי לראות הרכב של מוזיקה עממית מאוד, אותנטי ממרוקו, בו אחד הנגנים ניגן בצ'לו. שלא לדבר על הנגנים ממוצא רוסי שהשתלבו בתזמורת האנדלוסית. אבל התנועה לכיוון השני – שילוב של נגנים בסגנון לא מערבי בנגינת יצירות מוזיקליות קלאסיות – די נדירה. זאת למרות שדיסק מ-1997 בשם "מוצארט במצרים", שילב את יצירותיו של המלחין עם כלי נגינה ערבים,  בעיבודו של מוזיקאי צרפתי הצליח מאוד באירופה.

 אל תוך הוואקום הזה נכנס איציק גן, נגן עוד שמתמחה בסגנון התורכי, וההרכב שלו "11 Golden strings". שיטוט ביוטיוב מעיד שגן משתעשע כבר זמן מה בנגינת יצירות קלאסיות עם העוד שלו. בעבר הוא ניגן יצירות של מוצארט ובאך, אך לדעתי, העיבוד הזה לשופן שהוא העלה לפני כשבועיים, מתעלה על כל הניסיונות הקודמים. גן והפסנתרנית דינה קיטרוסקי מלהקת מגוז, מבצעים לסירוגין וביחד את היצירה, וכאשר שני הכלים משתלבים יחדיו, יש מעין ריאקציה כימית מופלאה ביותר שיוצרת משהו חדש. זהו שילוב של מזרח ומערב שכל כך אופייני לישראל:  שופן הפולני נפגש עם העוד הטורקי בחלל תיאטרון החאן הירושלמי. המוזיקה הזו פותחת פתח חדש להגדרה של מהי מוזיקה אתנית, כשהיא מלחימה בין שני הסגנונות  הזרים זה לזה. במקום לראות בתרבות אחת גבוהה ובתרבות האחרת נמוכה, פה הם נפגשים על אותו מישור, כשווים זה לזה, והתוצאה היא תענוג לאוזניים.