בגרות באלימות

ינו 26

(צילום: שמחה ברבירו)

חיים נוי על "פאנק רוק" בבית צבי: מחזה מטלטל על אלימות בני נוער. משחק מופלא, הצגה שהיא אירוע דרמטי מותח, הראוי לתשואות.

 

"פאנק רוק" בבית צבי הוא מחזה מטלטל העוסק בנושא הטעון של אלימות בקרב בני נוער, ומבוצע באורח מופלא בידי להקת השחקנים המוכשרת והתוצאה היא חוויה תיאטרלית. סיימון סטיבנס כתב את המחזה לפני 12 שנים בהשראת הטבח באוניברסיטה בארה"ב בידי אחד הסטודנטים. מאז, היו מעשי אלימות וירי בעוד מוסדות לימוד, שהיו קשורים לרדידות מוסרית ואלימות בקרב הנוער, תוך עצימת עין חינוכית או משפחתית.

העלילה עוסקת בקבוצת תלמידי שמינית המתכנסת בספריה של בית ספר באנגליה, כדי להתכונן לבחינות הבגרות. תלמידה חדשה מושכת את תשומת לב הבנים ואחד מהם, גוזמאי ומעורער בנפשו, מבקש את חברותה, אך היא דוחה אותו ובוחרת לצאת עם צעיר אחר, שרירן ובעל נוכחות מרשימה. צעיר אחר, הצמוד לבת זוגו, הוא רע לב האוהב להתעלל בתלמיד נוסף, מעט תמהוני, מבלי שאיש נוקף אצבע לבלום אותו באמת ובתמים. האלימות רוחשת מתחת לפני השטח והתוצאה מובילה לאסון.

מיכאל (מיקי) יוסף ביים את ההפקה הנוקבת והטעונה שבזכות משחק מופלא הופכת לאירוע דרמטי מותח, מעניין, הראוי לתשואות חמות.

רועי רם המעולה מגיש משחק מדויק ומקצועי ומגלם נהדר את וויליאם, בחור שחי בעולם פנימי מסתורי, מחפש אושר ואהבה, אך נדחה בידי הנערה שהיא משאת נפשו, עד לסיום הרע ונמהר.

שרון בן דרור היא שחקנית נפלאה המגלמת את לילי, התלמידה  שוויליאם חושק בה , אך היא מעדיפה את ניקולס. מגיעות לה מחמאות רבות על משחקה.

טל עמר, שחקן רב יכולת וראוי להערכה, הוא ניקולס, החתיך והשרירן של הכיתה שהופך לחברה של לילי, אך אינו נוקף אצבע להרגעת הרוחות.

רן בן שושן מתעלה על עצמו בתפקיד בנט, ולמרות האופי האלים של הדמות, ראוי לאות הצטיינות על משחק מדהים שלפעמים גונב את ההצגה, במיוחד הסצנות שבהן הוא מתעלל בחנון של הכתה.

אילי עלמני מגלמת במשחק מוצלח מאוד את סיסי, חברתו הנמושה של בנט, ומוכיחה כי היא לא רק זמרת נהדרת, אלא שחקנית דרמטית משובחת.

מאיה פופלינגר, שחקנית ברוכת כישרון ובעלת פוטנציאל משובח, משחקת בכישרון רב בתפקיד טניה, הנופלת אף היא קורבן לתעלוליו הרעים של בנט.  

מיכאל בו דוד מגלם נפלא את צ'דוויק, הגאון החנון של הכיתה, הנופל קרבן למעשי האלימות של בנט.

התרגום של דניאל אפרת הוא מוצלח ועכשווי. שמעון קסטיאל עיצב את התפאורה הנאותה והפרקטית. התלבושות של שרון שרביט נאות ומוצלחות. התאורה של ליאור מיטל ראויה בהחלט.

אין ספק כי מדובר בהצגה לא קלה לצפייה, אך התוצאה הסופית היא חוויה תיאטרלית מטלטלת ומוצלחת מאוד, הצגת חובה לבני נוער ולמשפחותיהם.

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *