הצגה בתופת

(צילום: אליצור ראובני)

חיים נוי על "מצדה 1942 " בתיאטרון הבימה: מחזה מוזיקלי מטלטל, בבכורה עולמית, המתרחש בתקופת השואה. הצגה מדהימה שחובה לצפות בה.

"מצדה 1942 ", מחזה מוזיקלי המוצג בבכורה עולמית בתיאטרון הבימה, הוא מופע מטלטל, קסום ומרגש, המעניק לצופים חוייה תיאטרלית נוקבת ומפעימה. משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה ובמאי ההצגה המוזיקלית יצר עם להקת השחקנים הנפלאים הצגה מדהימה שחובה לצפות בה.

העלילה היא מעין הצגה בתוך הצגה: תיאטרון יהודי בגטו ורשה המעלה הצגה על מצדה והתאבדות הלוחמים היהודים, במקביל לכוונת הנאצים להעביר את היהודים להשמדה במחנה המוות טרבלינקה. הנאצים תובעים ממנהל התיאטרון לעודד את היהודים לעלות על רכבות המוות בהבטחות שווא כי הם עוברים למחנה עבודה פסטורלי וכי יקבלו מנות מזון נכבדות. הדילמה של השחקנים היא, האם לגלות לתושבי הגטו את האמת או להעלים עין ולכזב להם בתמורה לחייהם.

המחזה המוזיקלי נכתב על ידי דיוויד גולדסמית' ושוקי לוי כבר לפני 12 שנים ועלה בווסט אנד בלונדון, בגרסה שונה של העלילה ותחת השם "דמיין את זה" (IMAGINE THIS). לוהקו בה שחקנים בריטיים ידועים, ביניהם פיטר פוליקורפו (אוקלהומה). למרות שחלק מהמבקרים נטו חסד להצגה, רובם שללו אותה, בעיקר בגלל תוכנה, והיא נכשלה וירדה מהבמה תוך פחות חודשיים. לאחר מכן ההצגה עלתה לזמן קצר בתיאטרון חובבים.

היוצרים כתבו את המחזה בעיבוד חדש, ביחד עם הבמאי משה קפטן. עיקר המחזה נעוץ עתה בשחקנים עצמם ובתיאטרון בגטו ורשה ובדילמה שניצבה לפניהם.

מחבר המוזיקה הוא כאמור שוקי לוי, מלחין נודע וזמר שהיה חלק מהצמד שוקי ואביבה (פז, אשתו לשעבר), הלחין לסדרת הטלוויזיה דאלאס, ועוד. כאן אין מדובר במחזמר רגיל , שכן זו סיטואציה שונה שאיננה מלבבת ושמחה. לוי כתב שירים ולחנים מרגשים ומקסימים, הזוכים לביצועים נפלאים. גם התנועה בהצגה היא מעולה, במיוחד קטעי הריקוד הענוגים. אבל, בסך הכול זה מחזה מוזיקלי על תקופה אפלה ועל סיטואציה עקובה מדם, תקופה שבה אנשים היו מוכנים לקפד חיי אחרים תמורת אוכל. העיצוב של ההצגה, הביצועים המוקפדים והמשחק הנפלא מובילים לטלטלה  רוחנית ועם זאת לחוויה מופלאה שראויה רק לתשואות חמות .

יגאל שדה מגלם את יוסף, מנהל ובמאי הלהקה בגטו, שניצב בפני הדילמה, אם להזהיר את היהודים מפני הבטחות הכזב של הנאצים או להקריא להם את ההבטחות השקריות שהכתיבו לו הנאצים בדבר המסע לטרבלינקה. על רקע הלחימה ברומאים על פסגת מצדה וההתאבדות של הלוחמים בהצגה שהם מעלים, מחליט יוסף על מה שייעשה בבכורה של ההצגה. שדה מגלם את יוסף באורח נהדר ועוצמתי. ההתלבטויות שלו הן משחק רגיש של אדם המצוי בין ציפורני הנאצים העקובים מדם, אך הוא לא ירא ואפילו דורש מהקצין בליק לאתר את אשתו חנה שנלקחה בידי הנאצים.

אלכס קרול המרשים מגלם את הפרטיזן אדם, נוצרי לפי ההלכה, שמוצא מקלט בתיאטרון היהודי ומתאהב בלילי, בתו של יוסף. קרול הוא שחקן ברוך כישרון, משחקו הוא משובח ביותר ויכולותיו הווקאליות הן בעלות עוצמה ומהוקצעות להפליא.

מאי מלר היא לילי, בתו של יוסף המתאהבת באדם, המתכנן מרד בגטו עם חבריו. הדמות שהיא מגלמת נפלאה, יש לה קול מקסים ומשחקה ראוי לכל מחמאה.

מיקי פלג רוטשטיין, שחקנית משכמה ומעלה, גונבת את ההצגה בדמות של לולה, המוכנה להקריב הכול וגם לבגוד, תמורת חפיסת שוקולד והגנה של הנאצים. היא מתמסרת לקצין הנאצי בליק והקטע שבו הוא גוזל את חסדיה הוא משיאי הסצנות הדרמטיות בהצגה. 

רוי מילר, שחקן מוכשר ורב רושם, מגלם את הקצין הנאצי בליק במשחק ארסי מצוין ומבליט את חוסר האנושיות של הנאצים בהגשמת מטרותיהם השטניות.

רובי פורת שובל מגלמת במשחק מוקפד ומשובח את נורה, אחותו של יוסף. דב רייזר מצטיין בתפקיד הסבא, אביהם של יוסף ונורה. רונית אפל  משחקת ושרה יפה בתפקיד חנה, הנלקחת בידי הנאצים בראשית ההצגה והמופיעה גם בהזיה של יוסף. בולטת בקאסט גם אלכסה לרנר, שחקנית וזמרת ונגנת כינור, המרשימה מאוד בהופעתה. הנער גיא גולדברג הקסים בתפקיד ליאון בנו של יוסף.

יש לציין גם את ניר שיבר, ניל משען, ניר חסדאי, גבריאלה שטרנפלד, מירי זהבי,עומר דץ, עומרי פלד, מיכל ברנד ועודד סנדטש, בהופעה נהדרת.

דניאל אפרת תרגם את הטקסט לשפה קולחת. ערן עצמון עיצב את התפאורה היפה שבמרכזה במה מסתובבת ובצידיה שולחנות איפור לשחקנים. ילנה קלריך עיצבה את התלבושות הנאותות. אריאל וולף עיצב את התנועה וריקודי הזוגות המופלאים. הניהול המוזיקלי הנהדר של גיל פלדמן וליאור רונן. אבי יונה בואנו-במבי עיצב תאורה ראוייה.

אין ספק שמשה קפטן העלה הצגה מוזיקלית קסומה, מרגשת ומרטיטה, הצגת חובה לכל אחד, כדי שיבין יותר את שהתחולל בימי הזוועות וגם יחווה מופע מוזיקלי-דרמטי משובח ביותר, שיציף לחלוחית בעיניים.