התקליטייה: סקס, סמים ופינק פלויד

פבר 04

(צילום מסך: יוטיוב)

(צילום מסך: יוטיוב)

מדור התקליטייה עוסק בתקליטי ויניל ישנים שיצאו על דיסקים, זמינים ביוטיוב וניתנים לדגימה דיגיטלית.

זיו לבני על MORE , פסקול הסרט של פינק פלויד לסרטו של בארבט שרדר מ-1969 .

 

ב-1969 היו חברי פינק פלויד עדיין בשלב החיפושים אחרי ה'צליל הנכון', זה שיפרוץ עבורם את הדרך. לחברי הלהקה לא היה עולם הקולנוע זר, הם שיתפו כבר פעולה בשני סרטים שיצאו ב-1968, The Committee סרט פילם נואר בשחור לבן של פיטר סייקס שהלהקה כתבה לו כתבו את פס הקול והסרט הדוקומנטרי למחצה Tonite Lets All Make Love in London של פיטר וייטהד, על סצנת המחתרת הלונדונית בשנות ה-60' בכלל ועל הופעותיה של פינק פלויד בפרט, בלוקיישנים שונים כמו מועדון ה-UFO בלונדון שהיה מועדון הבית של הלהקה בתחילת דרכה עם סיד בארט, ובהפנינג/מיצג הפסיכדלי בארמון אלכסנדרה – 14 שעות של חלום בטכניקולור.
ב-1969 נרתמו חברי הלהקה לפרוייקט קולנועי נוסף, more של הבמאי בארבט שרדר, על סטפן (קלאוס גרונברג), סטודנט גרמני צעיר שסיים זה עתה את לימודיו מחליט לצאת לחוויה של חייו, לנסוע בעקבות השמש כדבריו, לשחרר את כל המעצורים והעכבות, 'לשרוף את כל הגשרים', 'ואם אשרף גם זה יהיה בסדר מצידי', כדבריו. הוא תופס טרמפים לפאריז שם הוא חובר לכמה היפים, ומבצע שוד עם אחד מהם. הוא פוגש באסטל, אמריקאית צעירה ונאה (מימסי פארמר) ומתאהב בה. השניים נהיים לזוג, ואסטל מציעה לו לבוא עימה לאיביזה, שם השמש, החופש והסמים נמצאים בשפע. כשהוא מגיע לאי סטפן מגלה כי אסטל מעורבת רומנטית עם גרמני מבוגר, נאצי לשעבר בשם ד"ר וולף. וסטפן מציל את אסטל מד"ר וולף רק כדי לגלות שהיא לא באמת מעוניינת להינצל. אסטל מכירה לו לראשונה בחייו את ההרואין. הדרך מכאן היא חד סטרית ואין חזרה. שניהם מתמכרים קשות לסם. חברו של סטפן מגיע לאי, ומשכנע אותו לעזוב איתו את המקום ולשוב לפאריז כדי להתחיל בתהליך גמילה. בלילה שלפני העזיבה המתוכננת פורצת מריבה בין סטפן לאסטל והיא נעלמת. סטפן המיואש מחליט שלא לעזוב את האי ולחפש אותה. הוא פוגש ברחוב משתמש כבד ומלווה ממנו שתי מנות סם אותן הוא נוטל ביחד, דבר המוביל למותו הטראגי. מקום מותו של סטפן, מנהרה המובילה אל הים, הפך עם השנים בעקבות הסרט למקום עלייה לרגל של מכורים לסמים. המימד הפילוסופי לא נעדר מן התסריט, והאנלוגיה שנעשתה בהקשר זה היא של סטפן בתפקיד איקרוס ואסטל בתפקיד השמש המושכת והמפתה אותו להתקרב אליה עד שנשרף ונפל.
פס הקול של הסרט ששוחרר בביוני 1969 היה למעשה הראשון המלא שכתבה הלהקה. הוא מכיל בין היתר כמה בלדות פולק אקוסטיות, ז'אנר שישמש את הלהקה גם בעבודות מאוחרות יותר. האלבום מבליט גם את הצד הכבד והרוקיסטי יותר של הלהקה ברצועות כמו The Nile Song, ו-ibiza bar וכן מספר קטעים אינסטרומנטליים נסיוניים ואוונגרדים. זהו אלבומה השלישי של הלהקה, והראשון ללא סיד בארט שפוטר עקב מצבו הנפשי החמור וחוסר תפקודו.

האווירה הכללית של האלבום המשקף כמובן את עלילת הסרט היא דרמטית והיפנוטית, בעלת אלמנט/גוון של נתק מהעצמי/חלום, עם ייצוג בולט ומובלט של שימוש בסמים, פסיכדליה וחלל – המאפיינים הבולטים של הלהקה גם באלבומים מאוחרים יותר. אלבום זה מציג לראשונה את דיוויד גילמור כסולן והמבצע היחיד של כל הקטעים באלבום. הפעם השנייה בה שימש גילמור בתפקיד זה היתה באלבום A Momentary Lapse of Reason מ-1987. בסרט עצמו מושמעים חלק מהקטעים כחלק מהעלילה דרך רשמקול נייד קטן הנמצא אצל שני גיבורי הסרט.

 

2 comments

  1. ינאי שיף /

    פוסט יפה מאוד ! מעניין ומושקע !

  2. שמואלי בועז /

    לפני הכול, גילוי-נאות: לא הכרתי את הפסקול הזה.
    כמו כול דבר חדש, אני די משתעבד לעניין אם אני מוצא את עצמי מתחבר אליו, מייד עם השמיעה הראשונה.
    אפשר, די בקלות, לשמוע "ציטוטים" מוזיקליים שהלהקה חזרה עליהם בחלק מאלבומיה המאוחרים יותר, בעיקר בבלאדות הרכות יותר. גילמור, חלקו מדקלם וחלקו שר בקול מונוטוני שעולה ויורד רק בתחילתן ובסיומן של פסקאות, מעניק בכך מעטפת מסתורית. הטון הנמוך עוד ממשיך ומסתיר את מה שעומד לצאת החוצה…, פשוט נפלא!
    תודה על הסקירה, עבורי – חשיפה, תודה!

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *