ויניל בדם

אילן ביבר וחברים (צילום: אייל ביבר)

השבוע יוצאים שלושה תקליטים של זוהר ארגוב. קראתם נכון: תקליטים. אילן ביבר הוא האיש שמאחורי ההוצאות המחודשות. אמירה מורג שאלה האם זהו טרנד או שבאמת התקליטים עושים קאמבק וכדאי לשלוח לתיקון את הפטפון הישן.

בהתחלה היו התקליטים. אחר-כך הגיעו הדיסקים ורבים נפטרו מהתקליטים. עכשיו הם אוכלים את הלב, כי התקליטים חוזרים. לאט, אבל בטוח, ואפילו פורטיס הוציא את החדש שלו על ויניל. עם כל הכבוד לחדשים, ויש כבוד, אספני התקליטים, ברובם, מחפשים דווקא את האלבומים של פעם, הישנים, המקוריים. תקליטים של זוהר ארגוב, לדוגמא, מחליפים ידיים במחירים גבוהים. עכשיו יש אלטרנטיבה למי שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם מאות שקלים לתקליט, או לא מוכנים להוצאה הכספית הגדולה, ואין להם בעיה להניח מחט על ויניל שאינו מקורי. לאלטרנטיבה קוראים אילן ביבר. הוא הרוח החיה מאחורי הוצאה מחודשת לשלושה תקליטים של זוהר: אלינור, היו זמנים ונכון להיום.
למה תקליטים ולמה זוהר ארגוב?
"אני אחלק את התשובה לשניים", הוא מחייך, "למה תקליטים? כי תקליטים כיום, זה טרנד מטורף בעולם ובארץ. כולם חוזרים לזה. מבחינתי זו חזרה לילדות, כי אני מוכר תקליטים מגיל 6. אבא שלי היה סוחר ואפשר לומר שאני גדלתי עם תקליט ביד. הוא היה יבואן ומפיץ, קנה ומכר תקליטים, היה לו ואן מלא תקליטים ואני נדבקתי אליו. חלק מהתקליטים שאני מוציא עכשיו מחדש, הפצתי בזמנו עם אבא שלי ועכשיו אני עושה סבב שני עליהם. אז ויניל זה בדם שלי. בשנה האחרונה, כשראיתי שהתקליטים חוזרים, זה התחיל לדגדג לי. יצרתי קשר עם בעלי הלייבלים הקטנים והבינוניים, כולם חברים שלי, והתחלתי לחפש מאסטרים ששווה להוציא אותם שוב".
תגדיר שווה, כי עבור אספנים, אם זו לא ההוצאה המקורית, אז זה לא שווה.
"אני לא פונה אליהם. הרעיון הוא להנגיש את המוזיקה לאנשים רבים, בפורמט המקורי שלה ובמחיר זול של מאה שקלים לתקליט. בתקליט יש קסם שאין בדיסק. יש משהו בגודל, בעטיפה, בסאונד. זה משהו אחר. אין ספק בכך. אצל חבר'ה צעירים, זה טרנד. הם זורקים את הדיסקים ועוברים לתקליטים. אנשים בני 20 , 30 , מתחילים עכשיו לאסוף תקליטים. הם מתרפקים על הנוסטלגיה. זה סוג של רטרו".
ואתה לא חושש שכמו כל טרנד, גם זה יעבור?
"אני לא חושש, אני יודע שזה יעבור. אני מעריך שתוך שנתיים עד ארבע שנים, העסק ידעך ויחזור לאספנים בלבד. אבל אם כבר טרנד, אז יאללה… נמשיך להוציא כותרים, ככל שהטרנד יימשך. אני לא מדפיס אלפי עותקים כי השוק מוגבל, נקודתי".
ובחרת להתחיל עם זוהר ארגוב?
"דווקא לא. שלושת התקליטים הראשונים שהוצאתי לפני חודש הם של להקת גן עדן, אריס סאן ותקליט של צמד צפרי. התקליט של גן עדן הוקלט ב-1977 ואף אחד לא רצה בזמנו להפיץ את זה והלהקה התפרקה. שנה מאוחר יותר חברת גלרון הדפיסה 500 עותקים מהתקליט, 300 נמכרו והשאר נגרסו. לאף אחד כמעט אין את זה. זה גם לא יצא בדיסק מעולם ומדובר בתקליט מצוין של רוק ישראלי. כשישבתי אצל האחים ראובני שמעתי שהזכויות שייכות למאיר אזולאי וקפצתי על זה. קיבלתי אור ירוק ממני בגר (שהיה סולן הלהקה), ומעוד שני חברים בלהקה שחיים בארץ. הדפסתי 500 עותקים והתקליט הזה נחטף. עכשיו הוא יוצא גם על דיסק. מדובר בדברים שכשלו בזמן אמת ועכשיו זוכים להצלחה היסטרית. זה סוג הדברים שאני מחפש. דברים שחשובים להיסטוריה של המוזיקה הישראלית".
אז למה זוהר, שלא מעט שערוריות נקשרו בשמו?
"תראי, אמנם אורח חייו בעייתי מאוד בעיניי, אבל אין קשר. זוהר הוא המלך ואני אומר זאת בתור אשכנזי, פולני. בזמן אמת לא התחברתי לזוהר אבל בשנים האחרונות הגעתי למסקנה שאין ספק שעשה דברים נפלאים ושהוא הזמר המזרחי הכי טוב שהיה פה. בוודאי בתקליטים הראשונים שלו, לפני הסמים. הייתה דרישה לאלבומים של זוהר וחשבתי שנכון להנגיש אותם לקהל. פניתי לאחים ראובני כבר לפני שנתיים. (אמרו לי) כן ולא והיו ויכוחים על כסף וזכויות, עד שלפני 3 חודשים הכל התיישר והתחלנו לרוץ. על זוהר אנחנו מהמרים בענק ומדפיסים 1200 עותקים מכל אלבום. שלושת הראשונים ייצאו ביום שלישי, ראשון בספטמבר. אם יהיה ביקוש נוציא אחר-כך את שלושת התקליטים הבאים ש שהוא הקליט ולבסוף את שלושת אלבומיו האחרונים, שיצאו רק בדיסקים. אנחנו מוסיפים פוסטרים לתקליטים שלא היו במקור. ההקלטות עברו שיפורים באולפן כדי להחזיר את זה מהדיסק, לסאונד האנלוגי. זה נשמע טוב: יותר רחב, יותר עמוק. זה נשמע תקליט".
מי עוד בקנה?
"התקליט הבא שאני עובד עליו הוא האלבום ראשון של גבי שושן, עם 16 מלאו לנער. אני ממשיך לחפש דברים שאנשים מחפשים, מתגעגעים, ואין להשיגם, כדי שיוכלו לרכוש אותם במחיר שפוי".

אלינור