חמים, טעים ומצחיק ביידיש

אפר 03

(צילום: ז'ראר אלון)

חיים נוי על "רצות אל הקוגל" בתיאטרון היידישפיל: הקומדיה המוזיקלית המבוססת על הסרט המפורסם של בילי וויילדר, גורמת לקהל לצחוק עד כאב בטן, חרף העלילה המופרכת.

 

"רצות אל הקוגל", בתיאטרון היידישפיל, היא קומדיה מוזיקלית הקורצת לסרט "חמים וטעים" בכיכובם של מרילין מונרו, טוני קרטיס וג'ק למון. היא שזורה בשירים ונעימות ממיטב הקלאסיקה של המיוזיקל, שירי כלי זמר וקצת יידישקייט.

ההצגה, בה מופיע דובי גל כבמאי ומספר, גורמת לקהל כאבי בטן מרוב צחוק פרוע, חרף העלילה ההזויה והמופרכת, ועדיין בנויה בתצורה תרבותית וענוגה לעין ולקול. הבמאי יונתן אסתרקין ושחקניו אפו לקהל הצגה קולחת, מצחיקה, מבריקה, ממש קוגל נימוח ומתקתק, טעים להפליא.

לצערי, לא הצלחתי לצפות בעשר הדקות האחרונות של  ההצגה, שכן שאגות הצחוק של שכנתי מאחור הדביקו גם אותי בצחוק פרוע שגרם לי כמעט לאבד שליטה ונאלצתי לנוס שפוף מהאולם, תוך כדי פתיחת דלתות שגויה ופגיעה באנשי הצוות הטכני, עד לחדרי השירותים המיוחלים.

כאן המקום לציין שלושה גורמים משמעותיים בהצגה: התלבושות המהממות של דפנה פרץ, הצמד יונתן רוזן וניב שפיר ובראש ובראשונה, השחקנית-זמרת מיטל נוטיק, בדמות המבוססת על זו שגילמה מרילין מונרו בסרט המצליח של בילי וויילדר, ומגישה משחק מדויק, מקצועי, מרנין, ממש נופת צופים.

העלילה מתרחשת בתקופת היובש בארצות הברית, 1929 לערך. שני נגנים מחפשים עבודה ונתקלים במפיק הזקוק לשתי נגניות ללהקת הרכב הנשים שלו. בצר להם, השניים מתחזים לנשים ומצטרפים לתזמורת. שם הם נתקלים בפניה פפרפלד המכונה פפר (בסרט מכונה מונרו שוגר, סוכר, מותק). היא רוצה להכיר מיליונר ולהתחתן איתו, ואחד הנגנים מתאהב בה ומתחזה למיליונר. העלילה שזורה עלילות של המאפייה, שירים וריקודים. התזמורת כולה נמצאתה על הבמה והיא חלק בלתי נפרד מההצגה. למעשה זו הצגה בתוך הצגה, שכן העלילה מתרחשת באולפן בו מצולם הסרט אודות להקת הנגניות.

דובי גל, מאמני הבידור הנודעים שלנו, מפציע כאן כשמיל, הבמאי וגם המספר. הוא מתבל את התפקיד בבדיחות וגם מספר, בעברית, למה בעצם הגיע לשחק ביידיש.

דובי הוא מקצוען אמיתי וגם מפליא בריקוד ובשיר. אין לי ספק ששיעור קומתו הזדקף בהחלט בהצגה זו.

מיטל נוטיק, כפפר, הנגנית הנותנת עינה בטיפה המרה וגם בגברים, היא שחקנית וזמרת מעולה וזה אחד מתפקידיה הטובים (בקרוב יהיו לה עוד ליהוקים חשובים). מיטל סיגלה לעצמה יידיש קולחת ורהוטה והופעתה היא נעימה מאוד, מצחיקה לפעמים וגם גון קולה המלחשש מוסיף לה ולתפקיד.

ניב שפיר ויונתן רוזן מעולים כשני הנגנים המתחזים לנשים. לנצח אזכור ליונתן את הביצוע המופלא שלו לשיר "גפילטע פיש" מההצגה מונולוגים מן הקוגל, ועתה הוא מפציע כאן כנגן החרמן ומשחק נהדר. גם ניב שפיר מגלם את התפקיד בצורה מצוינת. יש לציין את עופר גולן, ישראל טרייסטמן ואירמה סטפנוב המעולים.

הנגניות המצוינות, שכל אחת גם תורמת למשחק ולתנועה, הן נעמי קרן, לואיזה סלומון, אוולין גניס וסיוון רוזנברג, והן מעניקות חוויה נעימה מאוד לקהל.

לאה שלנגר תרגמה את המחזה. איה באך עיצבה את התפאורה הפרקטית והיפה. אנדריאנה לובינה אחראית על הוידיאו ארט המופלא שמגיש לנו פרקים נבחרים מסרטי התקופה. אור מצא אחראי לניהול המוזיקלי המשובח. תום אפלבאום עיצב כוריאוגרפיה מרשימה ויפה ומישה צ'רניאנסקי, את התאורה הראויה.

המלצה: לא לשתות קפה לפני ההצגה, שכן היא אורכת שעה וחצי בלי הפסקה ואם בגלל הצחוק הפרוע יתרחש משהו לפני כן, זה באחריות הצופים.

One comment

  1. עופר גולן /

    כיף לקרוא ביקורת כזאת. כמה חבל ששתית קפה. ברכות חמות.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *