יונתן מילר: אני יודע שאני תותח

להקת הדמעות, יונתן מילר שני משמאל (צילום: ויקטור)

אתם זוכרים אותו, עדיין, בעיקר כחלק מהופה היי וכמו צועני, אבל יונתן מילר ישמח אם תתנו צ'אנס גם ל"אלבום זהב", אלבום הבכורה של להקתו הדמעות. אמירה מורג תפסה אותו לשיחה צפופה על מה שהיה, מה שעכשיו ומה שיהיה.
"את יודעת שפעם היה לי טור ב'להיטון'?" מפתיע אותי יונתן מילר. האמת, לא זכרתי. "זה היה בתקופה של הופה היי. כתבתי מה אני חושב על כל מיני נושאים. ניסיתי להיות קצת מצחיק. לא זוכר איזה תגובות קיבלתי אז, אם בכלל, אבל היה לי כיף לעשות את זה".
התגעגעתם ליונתן מילר? האמת, גם הוא התגעגע. בגלל זה הוא חזר, אחרי 9 שנים מוצלחות בארה"ב בהן ניגן, הופיע ואפילו היה חלק מלהקת סירק דה סוליי המפורסמת. "ואז זה נגמר", הוא צוחק, "אפשר להגיד ש'ברחתי' מהקרקס. הייתה חוויה, צברתי שם המון חוויות, הוכחתי לעצמי את מה שרציתי להוכיח לעצמי".
ובשביל זה היית צריך להרחיק עד לארה"ב?
"כן. תראי, אף פעם לא היה לי ביטחון עצמי שאני באמת טוב. תמיד הייתי חלק מחבר'ה מוכשרים ותוססים ומעניינים. כשהפסקתי בזמנו לעבוד עם יגאל בשן, מכל מיני סיבות, הצטברו כל מיני דברים שגרמו לי לרצות לקום וללכת. הרגשתי שיש מעלי מעין תקרת זכוכית. הכניסו אותי לאיזו מסגרת שגרמה להרבה מוזיקאים לא לרצות לעבוד איתי בגללה. רציתי לנגן סוגים אחרים של מוזיקה ובארה"ב הצלחתי לעשות המון דברים. בסופו של דבר התגעגעתי ארצה וחזרתי כשאני יודע שאני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. אני יודע שאני תותח ופה הבית שלי".
שנתיים וחצי מילר בארץ בשנה וחצי האחרונות הוא חלק מלהקת הדמעות שאלבום הבכורה שלה (בהפקתו של אבי בללי) רואה אור בימים אלו, לצד אפיק פלג (מקים הלהקה וגם כותב, מלחין ושר), דורון רפאלי (תופים, כלי הקשה וקולות), אלעד מוסקטל (קונטרבס) ותומר סאלם (אקורדיון). יונתן מנגן על כינור, מנדולינה, קלרינט וכן, הוא גם שר. "נורא קשה להרים את הראש בארץ", הוא נאנח, "אנחנו רוצים להגיע לרדיו. יש לנו חומר מעניין. סאונד מאוד מיוחד. אנחנו שאנסון ישראלי מקורי. ברדיו מעדיפים להשמיע את המיינסטרים. לא משמיעים דברים חדשים. אני יכול להגיד לך שאוהבים אותנו גם צעירים וגם מבוגרים, גם אשכנזים וגם מזרחים. יש במוזיקה שלנו משהו שמתאים לכל אחד, אבל לא נותנים לנו צ'אנס. מאוד קשה כאן למוזיקאים. זאת מלחמת הישרדות. אני מאמין ש'הדמעות' זה כמו יין שמשתבח עם הזמן. זה לא יקרה מהר אבל אנחנו אופטימיים ויש לנו תחושה שלאט לאט זה מחלחל ותופס יותר ויותר".
יש מחשבות על חו"ל?
"יש דברים שאני עוד לא יכול לדבר עליהם. צריך מזל כדי להצליח שם ויכול להיות שיהיה לנו. יש דיבורים, יש השמעות פה ושם, אבל זה טיפות בים. אני מאמין שאם נהיה עקביים זה יבוא".
מתסכל אותך שאחר כל מה שעשית ושאתה עושה עדיין זוכרים אותך בעיקר מ'הופה היי'?
"בזמנו כן, בגלל זה עזבתי. נהניתי מאוד להיות בארה"ב בלי שיכירו אותי. עכשיו שיניתי את הגישה ומבחינתי זה עלא כיפאק. זה עושה לי טוב וגורם לי להרגיש חלק מהעם הזה".
יש לך קשר עם יגאל בשן?
"לצערי לא. כשביקרתי בארץ, לפני שלוש וחצי שנים, דיברנו אבל מאז שחזרתי לא היינו בקשר. כשקרה מה שקרה איתו פנו אלי המון עיתונאים וזה קצת הרגיז אותי וצרם לי. שואלים אותי עליו כמעט בכל מקום שאני מגיע. אני כמובן מאחל לו כל טוב ואשמח לעשות איתו משהו בעתיד, אפילו לחדש את השירים שעשינו אז, אם הוא ירצה".
יגאל, שומע?
להקת הדמעות – שיר צייד