כותרות האתמול: 4 בפברואר, 1972

מאי 14

"עדנה מלכת הפסטיבלים", הייתה הכותרת בכתבה שפורסמה לפני יותר מ-48 שנה, על עדנה לב שחגגה אתמול יום הולדת 70 . הכוונה בעיקר לפסטיבל הזמר המזרחי. "אינני יודעת מה רוצים ממני בזמן האחרון", אמרה עדנה (בחיוך מר, ציינו בלהיטון). "אנשים חושבים שאני תימניה, ספרדיה או מרוקאית (רגע, ספרדי לא היה אז הגדרה לבן/בת עדות המזרח באופן כללי?), וכאשר מתברר להם שאני דווקא אשכנזיה, מתנפצת אצלם איזו אשליה. הם מעקמים את פרצופם באכזבה ואפילו רוטנים. אני לא מבינה את זה. מדוע יגאל בשן יכול להכריז בגאווה שהוא בן למשפחה תימנית, ואני צריכה להתבייש בזה שאני אשכנזיה?".

פסטיבל הזמר המזרחי, הראשון והשני, הביא לעדנה שני להיטים גדולים, "פרחי אהבה עצובה" ו"שתי אחיות" (שניהם התקיימו ב-1971 ושניהם הגיעו למקום השני), אבל היא לא הסתפקה גם במזרחי והופיעה בהצלחה גם בפסטיבל החסידי 1970 עם "ידיד נפש", בפסטיבל חד-הפעמי "12 הנבחרים" ובפסטיבל שירי ילדים ("שיר שכולו שאלות", ב-1971 ). אגב, בסוף 1972 , בפסטיבל שירי הילדים השלישי, היא זכתה, במקום הראשון עם "בואו נשיר".

עדנה בפסטיבלים, עדנה במועדונים ("אחרי הופעה עם תזמורת גדולה, מול קהל עצום, אני חוטפת דיכאון כשצריך לחזור להופיע במועדונים קטנים", אמרה). מופיעה הרבה, ואפילו מגששת בנוגע לקריירה בחו"ל, למרות שלדבריה, "עבודה קשה זה לא בשבילי. אני עצלנית נורא. אני רוצה להצליח, אבל אין לי חשק מספיק".

למרות הוותק והניסיון הרב, עדיין כל הופעה מכניסה ללחץ. "עוד בלהקת פיקוד צפון, הייתי מקבלת היסטריה לפני הופעה. אני מתרגשת נורא לפני שאני צריכה לעלות לבמה. אי אפשר לראות את זה אצלי, כי הקול שלי לא רועד – רועדות הברכיים. בגלל זה אני לא מופיעה עם נעלי עקב, שלא לאבד את שיווי המשקל".  

נחזור לפסטיבל המזרחי תשל"ב: עדנה סיפרה שלא ממש האמינה ב"שתי אחיות", ולא התחברה אליו, "עד הרגע האחרון". לדבריה. "לכן גם לא הקדשתי זמן רב לחזרות, ואפילו שגיתי פה ושם במילים. לא חשבתי שהפזמון יזכה במקום כלשהו. אבל המקום השני זה לא כך נורא. מה שלא רציתי, זה לזכות במקום הראשון. אני מפחדת מהמקום הראשון. זה יותר מדי גבוה בשבילי. אני מוכנה להיות חמש שנים בצמרת, אבל לא ממש למעלה. משם הנפילה תלולה יותר".

 

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *