מאריק איינשטיין עד נצ'י נצ'

אוג 30

(צילום: לאל אוטניק)

(צילום: לאל אוטניק)

גיא טנא על ימים ארוכים, האלבום החדש של כהן @ מושון: הציפייה ליצירת מופת לא התממשה אבל ההמלצה החד משמעית היא להאזין ולא להחמיץ את אחד ההרכבים הישראלים המרתקים ביותר כיום.

 

ימים ארוכים, האלבום השלישי של כהן @ מושון, מהווה בהחלט שינוי מהאלבום הקודם והכמעט מושלם שלהם "מחשב לכל ילד" (2011 ). צמד המיכאלים יחד עם איתי דראי, הוא וולטר איינשטיין צפרדע (DJ WALTER), בהפקה של אורי שוחט, אולי בכיר המפיקים והממקססים בז'אנר, יוצאים לאור בפעם השלישית ומנסים למזג שינוי ובגרות עם שמירה על גבולות הז'אנר כאשר בחמש השנים שחלפו מאז אלבומם הקודם עבר הראפ הישראלי הרבה תמורות ושינויים.

לאחר שכוכבם של יוצרים כמו טונה, נצ'י נצ', קפה שחור חזק ורבים אחרים, דרך, ולא במקום, מוצאים עצמם כהן @ מושון בעמדה של בכירים אשר מתבקשים לתת את הטון ולספק זוויות אחרות בכל אחד ממישורי היצירה: טקסטים, לחנים, תפיסות. באלבום הנוכחי הם מצליחים במשימה הזו הצלחה חלקית בלבד אך איכות היצירה עדיין גבוהה וגבולותיה מרתקים.

כבר משיר הפתיחה הייפ, עם פלד, כהן @ מושון משדרים אגרסיביות בולטת יותר ממה שהורגלנו אליה ביצירה הקודמת שלהם. אמנם המחוות והפלאשבקים לאריק איינשטיין ("אמרו את זה קודם לפני" ), עדיין חלק בלתי נפרד מהביטוי האומנותי שלהם, ודאי על רקע מותו של האמן הגדול הזה, אבל הזיקה לרוק מתחזקת.

בגדות הירקון עם פיטר רוט ודנה פרידר, אולי מהשירים הטובים באלבום, כהן @ מושון מציגים מעין גלגול חדש ל"היא אוהבת" של רוט. הטקסט בשל, מעניין מתחילתו ועד סופו ואפילו הדגימה מתוך השיר ״תל אביב גדות ירקון 1950״, מהווה רק שול שוליו של החוויה הסיפורית והמוסיקלית שנובעת מהתפקיד הווקאלי של רוט והתחושה הקסומה של השיר כולו. המעורבות של אילן מוכיח בעיבוד מורגשת בהחלט.

בכההעם נצ'י נצ', אולי הדמות המרכזית כיום בז'אנר ושותף במילים ובלחן של השיר שגם הוא כולל מחווה טקסטואלית לאריק איינשטיין ("כהה כהה"), נשמע את הקונטרסט המרגש בין רגש לתחכום מילולי והתכוונות רציונלית, שהוא מביא אתו. כהן @ מושון מרגישים מספיק בטוחים בעצמם ובמעמדם כדי להכיל את היוצר הדומיננטי הזה. עוד אחד מהשירים המוצלחים באלבום.

אין שום בעיה, עם מיכאל סוויסה, מהווה נקודה ממגנטת ברצף של האלבום. הדגימה המלווה את השיר היא של "לילה" (שלום חנוך), אבל נשמעת כמו לקוחה מ Tubular Bells של מייק אולדפילד. על רקע הניגון המתמשך הזה נשמעים כהן @ מושון כעוסים, אבודים, תוקפים. עליי זה עבד. לגמרי. עבודת המיקס הנפלאה של אורי שוחט ממשיכה לתת את הטון ב אריות ונמרים והשילוב של הדגימה מתוך השיר ״הבלדה על זומטי ולבטי״, בפורמט מותח ומצמרר עם גיטרה פינק פלוידית וטקסט כאוב על אובדן דרך של התרבות הישראלית, מעניקה שיר עוצמתי ומרתק.

"פריק שואו", ללחן משותף עם שוזין (3421,עוזי נבון, ברוקן פינגאז), וחליל של שלומי אלון מ"הדג נחש" א-לה ממלו גיאנטופולוס מימי "לול" העליזים, שחרר אותי, שיר סטלנים מובהק, אולי מהדורה עכשווית ל"רגאיי הבטלן" של קובי רכט (דגימה מתוך ״היום אני כזה״ ללחן של יצחק קלפטר ), וגם שיר הדרופ המלנכולי הדוגם מתוך ״זאת לא בושה להיות עצוב״ (יוני רכטר ואבנר קנר)  – מכוונים ישר לקונבנציות הנהוגות בז'אנר והתוצאות, גם אם טובות, מעט צפויות.

כהן @ מושון יחד עם שוחט, דבקים בקשר שלהם, שאינו ניתן לניתוק, עם ראשית הרוק הישראלי. הוא חלק מהם והם רוצים להיות חלק ממנו. מצד שני, ואולי כחלק מאותו צד, הם חלק בלתי נפרד מהראפ הישראלי, רוויי כשרון ומלאי חזון. מן הסיבות הללו, ציפיתי ליצירת מופת שתאפיל אפילו על "מחשב לכל ילד". בחלק מן השירים, חשתי את עליית המדרגה, בחלק אחר, התאכזבתי. לכן, הרגשות שלי, ויש בהחלט תגובה רגשית, לאחר שהאזנתי לאלבום לא מעט פעמים, מעורבות. ההמלצה שלי, לעומת זאת, חד משמעית: להאזין ולא להחמיץ שלב נוסף בדרך של אחד מההרכבים המרתקים כיום במוסיקה הישראלית.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *