נרקוד, נשכח

אוק 22

לרקוד על הקצה (יח"צ HOT )

לרקוד על הקצה (יח"צ HOT )

הדרמה התקופתית זוכת גלובוס הזהב, לרקוד על הקצה (מהערב, HOT3 ), עוסקת ביחסים בין האריסטוקרטיה הבריטית ללהקת ג'ז שחורה, ובמהירות שבה הם נפרמים, כתוצאה מאירוע טרגי.

 

לונדון, שנות ה-30 . להקת הג'ז של לואי לסטר (צ'יווטל אג'יופור, 12 שנים של עבדות), היא חביבת הקהל. גם האריסטוקרטיה מאמצת בחום את הנגנים השחורים. המחיצות נופלות. היחסים קרובים. מושגים שמיעוטים ובעלי עור כהה מכירים היטב, כגזענות ודעות קדומות, נעלמו בבת אחת. אבל, כאשר אחד מחברי הלהקה מת, האריסטוקרטיה ממהרת להתרחק, בבהלה, שלא תהיה מקושרת לאנשים המעורבים בחקירה פלילית.
סטיבן פוליאקוף (הנסיך האבוד), כתב את לרקוד על הקצה, המיני סדרה שזכתה בפרסי גלובוס הזהב וב.א.פ.ט.א (האקדמיה הבריטית לקולנוע וטלוויזיה). לצד אג'יופור מופיעים מת'יו גוד, כסטנלי מיטשל, עיתונאי מוזיקה, ג'ון גודמן כמיליונר האמריקאי וולטר מסטרסון וז'קלין ביסט כליידי אדווינה, אריסטוקרטית מתבודדת.
"זה סיפור על דמויות שנמצאות במשבר זהות גדול, המוזיקאים והאריסטוקרטים כאחד. בלב הסיפור עומדת ההפריה ההדדית של תרבויות שונות ומה שנובע מכך", אמר אג'יופור לאתר הבי.בי.סי. "יחסים נרקמים בתקופה שבה אירופה מתקרבת לסף החורבן ותחדל להתקיים כפי שהכירו אותה. לונדון, באותה תקופה, היא מקום ליברלי. הרבה יותר מניו יורק ובוודאי ממדינות הדרום בארה"ב. אמנם הג'ז נולד בארצות הברית אבל דווקא האצולה הבריטית ואפילו בית המלוכה, יצרה קשרים אישיים בינה לבין נגני הג'ז המוכשרים. דיוק אלינגטון (מגדולי הג'ז במאה ה-20 ), למשל, לעולם לא היה מצליח להתחבר למה שנקרא החברה הגבוהה, בארצות הברית. מבחינה זו, לונדון היתה מקום מפלט לאמנים רבים".
אבל החברה הגבוהה, גם כשהיא פתוחה וליברלית לכאורה, ומוכנה להתחבר לאנשים ממעמד חברתי אחר, לעולם לא תקבל אותם לתוכה. לא ממש. "לואי אינו טיפש, הוא יודע את זה ואינו רואה את עצמו כחלק מהאריסטוקרטיה שפתחה בפניו את הדלת", הוסיף אג'יופור. "ברור לו שתמיד יראו בו נטע זר. למרבה המזל, זר, אבל עם תעודות מסודרות, שמאפשרות לו חופש תנועה. בניגוד לרבים מחבריו המוזיקאים, שחשופים להתנכלות שלטונות ההגירה. לואי אמנם נולד בלונדון, אבל רואה עצמו כחלק מהם".
המוזיקה, כמובן, היא חלק משמעותי מהסדרה, וגורם חשוב בהנאה ממנה. אג'יופור אמנם אינו מוזיקאי מקצועי, אף שגילם פסנתרן בסרטו של וודי אלן, מלינדה ומלינדה, אבל הוא מנגן בפסנתר, לא רע. הוא נהנה מאוד לגלם מנהיג להקת ג'ז. "קיבלתי עצות טובות, איך לנצח על נגנים מקצועיים ומנוסים מאוד, ולעשות זאת בצורה משכנעת. המוזיקה היא מקור הקנאה של סטנלי, בלואי. הוא היה נותן הכל בשביל הכישרון של לואי והיכולת שלו לגרום לאנשים לקום, לרקוד עם המוזיקה שלו".

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *