נשים בשואה, הגרסה הגרמנית

ינו 19

(צילום: אייל לנדסמן)

(צילום: אייל לנדסמן)

חיים נוי על לאורך כל הלילה, מחזה נוקב המבוסס על סיפורים אישיים של נשים גרמניות בתקופת מלחמת העולם השנייה.

 

לאורך כל הלילה הוא מחזה שמוצג כקברט סטירי , נוקב ועוצמתי, העוסק בנשים הגרמניות בתקופת מלחמת העולם השנייה, עד מפלת גרמניה הנאצית. ההפקה, בבית צבי, העולה לראשונה בישראל, היא ייחודית בסגנון ובתצורה ומצטיינת במשחק מרשים ונדיר של השחקניות.
הסופרת והמחזאית שירלי לאורו כתבה את המחזה על סמך ראיונות עם נשים גרמניות והעלתה אותו לראשונה ב-2002 כמופע קריאה ולאחר מכן בבכורה עולמית ב-2005 בשיקאגו. מאיה שעיה ביימה ועיבדה את המחזה והפכה אותו למעין קברט שבו מנחת הערב משגרת אלומת זרקור לעבר הדמויות ודרכן אנו מתוודעים אל חייהן של הנשים בגרמניה, מבחרותן ועד לתבוסת הנאצים.
המופע מוגש כקברט נוקב וקודר, מלווה בתמונות ומערכונים סרקסטיים עם שירים ומוזיקה בסגנון אותם ימים. הבמה מחולקת לרחבת המופע ובשוליים מצויים חדרי ההלבשה של הקברט שרק וילונות בד קלילים חוצצים ביניהם. השחקניות מופיעות בתלבושות קברט , ותוך כדי סיפור ושיר, תנועה וקצב, נחשפים לעיני הצופים מאורעות האימים מנקודת מבטן של הנשים. אנו עדים לחינוכן הפרוסי הקשוח, התעמולה הנאצית והחינוך לסגידה לפיהרר. אנו נתקלים בחוויות קשות של נטילת תינוקות בעלי מום מידי האימהות והוצאתם להורג כדי לא לקלקל את הגזע. עוד מסופר על החינוך מחדש שעברו הנשים שלא הלכו בתלם, ימי המחנות והגטאות, ביזת רכוש היהודים ועל האהבות, שהן אוניברסאליות.
חמש שחקניות צעירות נעות על הבמה ומגלמות את התפקידים בעוצמה נדירה של יכולת משחקית. הן מגישות משחק משובח ונשאבות לתוך הדמויות עד כדי כך שבסיום ההצגה, רובן דומעות ונסערות. בכלל, הן מפגינות יכולת פיזית ונפשית , לאורך כל ההצגה וסצנת הסיום היא מופלאה במיוחד.

שיר קאופמן הנפלאה מגלמת את המנחה והיא עושה זאת במשחק משובח ומעולה ובתוספת יכולות שירה מצוינות. שני גרובר המעולה כגרטשן מגישה משחק אופי מופלא ונהדר, לרבות יכולת חיקוי טובות מאוד. אלכסה לרנר, שחקנית עם כישרון דרמטי נפלא, מגלמת את פרדריקה , הגרמניה שמקלקלת את הסדר הנאצי, ומשחקה מרגש מאוד. אנסטסיה פיין כאנגליקה האחות מגישה משחק רב רושם ומצטיין. לירון כרמיאל (המגלמת מספר תפקידים, בהם מנהלת בית ספר וקצינה באס.אס), היא בעלת פוטנציאל מעולה ומשחקה מרגש מאוד, נוקב ומשובח. לירון מתחברת מאוד לתפקיד, עד כדי כך שהנטל הנפשי המעיק שכרוך בו, גרם ללחלוחית של דמעות בעיניה והיא לא הייתה מסוגלת לצאת לקידה נוספת בסיום ההצגה. אין ספק כי היא שחקנית מדהימה.
הבמאית מאיה שעיה הצליחה בהעלאת מופע מרגש, מעניין ורב רושם ובזכות השחקניות המוכשרות זוהי הצגה נדירה בייחודה התיאטרלי. יונתן אסתרקין אחראי לנוסח העברי של המחזה והשפה בהירה, קולחת ומוצלחת. התפאורה והתלבושות של רוני וילוז'ני הן מצוינות ויפות.  עידו מנור הלחין ותרגם את השירים. אורי רובינשטיין אחראי לתאורה הראויה והודיה אביטן לתנועה היפה לאורך כל המופע.
אין ספק כי מדובר בהצגת חובה לדור הצעיר וחוויה תיאטרלית מסוג אחר ושונה שראוי לצפות בו.

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *