על השנאה

מאי 29

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על "פרויקט לאראמי" בבית צבי: הצגה נוקבת ומרגשת המבוססת על פרשת הרצח המזעזע של הסטודנט מת'יו שפארד, הומוסקסואל צעיר, בעיירה אמריקאית קטנה.

 

כיצד הפכה עיירה אמריקנית שלווה לזירת רצח מתוך שנאה להומוסקסואלים? זה הבסיס למחזה "פרויקט לאראמי" בבית צבי. מדובר במעין הצגה דוקומנטרית המשחזרת את רצח השנאה, את המשפט ובעיקר התייחסות התושבים לפשע שעורר טלטלה עזה בארה"ב וגם בעולם, בשנת 1998.

המחזה נכתב בידי מוזס קאופמן וחברי התיאטרון הטקטוני של ניו יורק, שיצאו לראיין את תושבי העיירה ואת העדים בפרשה. שנתיים ערכו חברי קבוצת התיאטרון תחקיר בקרב התושבים והתוצאה, כפי שהעלה הבמאי גמא פריד, היא הצגה מטלטל ,נוקבת ומרגשת, המנסה להאיר את נסיבות הרצח המזעזע בעיירה האמריקנית.

מת'יו שפרד היה סטודנט בן 22 כאשר נתקל בשני רוצחיו במסבאה מקומית. הם הציעו לו הסעה ברכבם וכאשר הבינו כי מדובר בבחור הומוסקסואל, חטפו אותו, שדדו וכפתו אותו לגדר בדרך צדדית, שם הכו אותו באכזריות והתעללו בו עד שמת מפצעיו הקטלניים, מספר ימים לאחר מכן. אחד התושבים מצא את שפרד וסבר תחילה כי מדובר בדחליל, עד שהתברר כי זהו תושב המקום. העדים סיפרו כי פניו של הסטודנט היו אדומות מדמו הניגר, למעט חלקים לבנים על הפנים, סימני הדמעות שנקוו עליהם.

המשטרה עצרה את שני הנאשמים, לאחר שנתגלו נעליו וארנקו של הנרצח במכוניתם.  כאשר גסס שפרד בבית החולים היו תגובות נסערות ברחבי העולם, נערכו משמרות תמיכה והודלקו נרות כדי להעלות לדיון ציבורי את נושא פשעי השנאה והיחס כלפי הומוסקסואלים.

הנאשמים נידונו לשני מאסרי עולם מצטברים. אחד מהם שלא הודה, הורשע וכמעט נידון לעונש מוות, אך הוריו של הסטודנט ביקשו לגזור גם עליו שני מאסרי עולם מצטברים, זאת בנימוק שנתנו לו חיים לזכר אדם אחר שלא יזכה לחיות יותר.

השחקנים המוכשרים בבית צבי מגלמים את כל הדמויות ומעניקים לצופים חוויה תיאטרלית מיוחדת שלא נותנת מנוח, תוך ניסיון לפענח את פשר הרצח הנורא, שבוצע רק מתוך  השנאה לזהותו המינית של הקרבן.

דניאלה חכים נפלאה במספר תפקידים ובהן  אמא של אחות בית החולים, שופט ותושבת המקום. אנה אקהרד מגישה גם משחק נהדר וגם מרגשת ומעולה בהגשת השיר המצמרר AMAZING GRACE שעיבד  לשירה ווקלית עודד אסנר.

נאור מלקוב, הראל גלזר, דניאל הרוש, ירון חנונה, עדן יששכר, יונתן תורג'מן ורז סלמון מצוינים בגילום הדמויות השונות ואין ספק כי מדובר באנסמבל מחונן שראוי לתשואות.

הבמאי גמא פריד גם תרגם את המחזה ואחראי לעריכה המוזיקלית המעולה. התפאורה המינימאלית של כיסאות והתלבושות, של זהר אלמליח, מוצלחת מאוד. לתאורה המשובחת של רותם אלרואי יש לה תפקיד חשוב בהצגה.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *