רוסיני בתל אביב, דרך בלגיה

מרץ 30

(צילום: יוסי צבקר)

חיים נוי על בכורת "לה גאזטה" של רוסיני, באופרה הישראלית: ביקורת חברתית תוססת, צבעונית על המתעשרים החדשים ושאיפתם לחתן את ילדיהם עם בני העשירים והמיוחסים.

 

 

לה גאזטה היא אופרה תוססת וצבעונית של המלחין האיטלקי ג'אקומו רוסיני והיא מוצגת עתה באופרה הישראלית בהפקה אורחת של בית האופרה המלכותית של ולוניה, ליאז', בלגיה.

רוסיני חיבר כ-40 אופרות, רובן נשכחו עם השנים והנודעות שבהן, המוצגות ברחבי תבל, הן הספר מסביליה וסינדרלה (לה צ'נרנטולה).

לה גאזטה עולה לראשונה בישראל, 200 שנים לאחר חיבורה,  והיא נמנית עם אותן אופרות שממעטים להפיק אותן. רק לפני חמש שנים נתגלה חלק חסר מהמערכה הראשונה של היצירה, שאומת בידי חוקר יצירות רוסיני נודע, והיא הוצגה בשלמותה לפני 3 שנים בבית האופרה בליאז'.

רוסיני היה נהנתן ידוע וחובב אוכל מושבע, וישנם מאכלים הקרויים על שמו, המפורסם בהם טורנדו רוסיני. למרות שהיצירות שלו הן עולצות ותוססות, הוא היה שרוי בדיכאון במהלך חייו, כנראה בשל מחלת מין שקיננה בו. אגב, דודו של רוסיני המליץ לסרס אותו בנעוריו כדי לשמר את קולו הערב, אך הרעיון נדחה בידי אמו של המלחין.

העלילה מבוססת על הקומדיה של קרלו גולדוני האיטלקי ואת הליברית חיבר ג'וזפה פאלומבה, והיא עוסקת בעיתון רכילות, שבהפקה הנוכחית, הפך לאתר רכילות באינטרנט. סוחר איטלקי, דון פומפוניו, המגיע לפריז, מפרסם שם מודעת שידוכין לבתו, ליזטה. הוא מציין כי ישהו במלון קטן בפריז, ושם מתארח אלברטו, המחפש את נערת חלומותיו. אלברטו מתבלבל בנערות ומתאהב בדוראליצ'ה, בשעה שבעל המלון, פיליפו, חושק בליזטה, למגינת ליבו של אביה. העלילה מקבלת תפניות עליזות עד לסיום האופראי המעניק לגיבורים זכות החלטה על שאיפותיהם.

האופרה שזורה בביקורת חברתית על המתעשרים החדשים ועל שאיפתם לחתן את ילדיהם עם בני עשירים ומיוחסים. הדמויות הן הזויות ונלעגות, קריקטורות, והתוכן מבדח וקליל. המוזיקה קולחת ומלודית ועם זאת היא משובצת ביצירות אחרות של רוסיני. כך למשל, הפתיחה לאופרה, קצת ארוכה,  זהה כמעט לפתיחה של אופרה אחרת שחיבר, האיטלקייה באלג'יר. אריות או קטעים אחרים מזכירים קטעים מוזיקליים דומים מהספר מסבילייה או סינדרלה.

לרשות הבמאי סטפנו מצוניס די פראלפרה עמדה להקת זמרים מוצלחת ובעזרתה הפיח רוח חיים ביצירה התוססת, בלאו הכי. הוא העמיד סצנות מבריקות וצבעוניות, שילב אביזרים מצועצעים ורוויי צבע. תמונה אחת, למשל, היא מלאכת מחשבת של מהתלה בימתית: אביה של הכלה, שני מחזריה והאב עב הכרס, מתפלשים על הרצפה כילדים קטנים, בזה אחר זה, ומניפים רגליהם באוויר ופועים ביללות בכי.

המנצח יאן שולץ שלט ביד רמה בתזמורת המשובחת, אם כי היא לא הייתה דומיננטית בחוזק הראוי. המקהלה הייתה טובה .

ז'אן גי לקה עיצב תפאורה נפלאה שבמרכזה  הלובי של בית המלון. פרננד רואיז עיצב תלבושות ססגוניות ויפיפיות ואוליבייה וורי את התאורה הנאותה.

דניאל זנפרדינו, טנור מאיטליה, גילם את אלברטו במשחק נאה ובקול מוצלח וערב. צ'ינציה פורטה, סופרן מאיטליה, גילמה בקול פעמונים משובח את ליזטה, בתו של דון פומפוניו. אנריקו מריה מראבלי, בריטון מאיטליה עם קול רועם, גילם בהצלחה רבה את דון פומפוניו. ג'ולי ביילי, מצו סופרן מבלגיה, גילמה את "הכלה" השנייה, דורליצ'ה. וזמרתה הייתה יפה ונעימה.

אין ספק, כי ההפקה הבלגית הזו היא מוצלחת ומעניקה חוויה חזותית ומוזיקלית מרנינה.

 

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *