ג'ז מהמזרח התיכון

(צילום: יח"צ)

גיא טנא על Abutbul Music של עומר אביטל: אלבום שמנסה לגשר על הפער שבין הג'ז לבין הקהל הרחב. מוזיקה עם שאר רוח ויצירתיות רבה.

 
שנתיים חלפו מאז אלבומו האחרון New Song ובימים אלה הוציא נגן הקונטרבס עומר אביטל, לשעבר איש ההרכב Third World Love ומהיוצרים הג'אזיסטים הישראלים הבולטים במוזיקה הבין לאומית, את אלבומו החדש Abutbul Music .
האלבום הוקלט בצרפת עבור הלייבל Jazz Village וניכרת בו בהחלט קריצה לפלח המאזינים האירופאי. אבוטבול הוא שם המשפחה המקורי של אביטל והוא עושה את מעשה ידידו ותלמידו עומר קליין, שהעניק לקטע הפתיחה של אלבומו מ 2008 את השם "אבוטבול", לכבודו.
גם הפעם, אביטל מנגן בפורמט החמישייה, הקווינטט, וגם הפעם הפסנתרן יונתן אבישי מהווה חלק בלתי נפרד מהעשייה של אביטל. הפעם ללא אבישי כהן וללא ג'ואל פראהם ודניאל פרידמן אבל עם אסף יוריה בסקסופונים, אלכסנדר לוין בסקסופון טנור ועופרי נחמיה המתופף. לפנינו אלבום שמנסה לגשר על הפער, לעתים וירטואלי ולפעמים ממשי עד מאד, שבין הג'אז לבין הקהל הרחב.
השוק של מוחמד הפותח הוא קטע אנרגטי מאד, קליט מאד ולא ארוך יחסית (רק כשבע דקות…), שעושה טוב על הנשמה. אביטל נע אל המוכר בתוך העשייה שלו. הוא לא מביא לנו אוואנגרד או תרכובות לא ברורות. שמחת החיים המגולמת בקטע הפתיחה היא בהחלט סימן טוב לבאות.
ב-Afrik הביט מתגבר והשילוב של נחמיה המתופף ונגני הסקסופון, נותן את הטון. הקטע מקפיץ והנגינה מיומנת ביותר אך חסר לי היסוד הסיפורי במוזיקה, בדיוק מה שדרוש כדי לחבר קטע כלי למי שאינם קהל של ג'אז.
ב –New Yemenite Song ממשיך אביטל את המגמה שלו מהקטע "שורשים בדואים" מן האלבום הקודם, קורא לעצמו דרור ומטפל בסגנון חופשי במה שלכאורה התקבע כבר בתודעה התרבותית-מוסיקלית בפורמט ברור ומאובן. בקטע הזה מפתח אביטל וריאציה מעניינת סביב אלמנטים אוריינטליים, לאו דווקא תימניים, למארג מורכב וארוך נשימה, למסע אמיתי של צליל ודמיון.
בקטע Bed- Stuy מספק אביטל את המנה הרומנטיקנית של האלבום ומזכיר מהי באמת המוזיקה שהכי קרובה לתאר רגש וחושניות אמיתיים. מייד לאחריו מגיעות למעלה משתיים עשרה דקות רמת גניות: ב-בס חיג'אז, מבוא לקטע רמת גן, מפליא אביטל בסולו קונטרבס שמכניס אותנו, כפי שאינטרו אמור לעשות, לאווירה שמזכירה לנו , רמת גנים או לא, את העיר שדחוסה בין התל אביביות לבני ברקיות. לקהל הבינלאומי זה מצייר מן הסתם תמונה של שוק אוריינטלי אקזוטי.
ב"רמת גן" עצמו מפתח אביטל את האלמנטים של הקטע "מזרח תיכון חדש" מאלבומו הקודם, בו שילב לטיניות ולבנטיניות עם צליל יהודי. נדמה לי ששמעתי גם חצי מחווה נוסטלגית ל"בפרדס ליד השוקת" של זוכת פרס ישראל הטרייה נורית הירש, ולמוזיקה ישראלית בכללותה, בעוד מחוות קטנות.
את הפיוט התימני איילת חן של הרב שלום שבזי מפתח אביטל לקטע דומיננטי מאד של יונתן אבישי והפסנתר שלו. בקטע הזה, שבעיניי הוא מהיותר מהנים באלבום, נוצרה מטמורפוזה מרתקת ממש.
יחד עם קטע הנעילה "עשר" או "פאנק (פ' רפויה) מזרח תיכוני", נדמה שניתן להגיע למסקנה אחת ברורה: עומר אביטל ממשיך במגמה תקשורתית ביצירתו. הוא ממשיך לגשר על הפער בין אהבת חייו, לבין קהל שגדל במחוזות אחרים. יש בג'אז משהו מרומם, אורך רוח שאינו מוגבל על ידי המתכונת של הפופ והרוק, בית-פזמון-בית. מי שחפצה נפשו במוזיקה עם שאר רוח והרבה יצירתיות, יוכל למצוא את מבוקשו גם בדיסק היפה הזה.
עומר אביטל יופיע בזאפה הרצליה ב15.3, למחרת בזאפה תל אביב וב-17 במרץ בזאפה ירושלים.