אבסורד במיטבו
יונ 14
(צילום: יוסי צבקר)
חיים נוי על "שש דמויות מחפשות מחבר", בבית צבי: הצגת מופת, חוויה תיאטרלית שלא נס ליחה גם 90 שנה לאחר שנכתבה.
"שש דמויות מחפשות מחבר", הצגת המופת של לואיג'י פירנדלו, בבית צבי, היא הפקה מהפנטת, קולחת ומרגשת, תיאטרון אבסורד במיטבו חוויה תיאטרלית שלא נס לחה, גם 90 שנה לאחר שנכתבה. פירנדלו היה סופר ומחזאי איטלקי, שזכה בפרס נובל לספרות ב-1934 ומת שנתיים לאחר מכן.
ההצגה תורגמה בשעתו בשם אחר, "שש נפשות מחפשות מחבר", אולם התרגום הנוכחי נאמן יותר לשם המקורי. רועי חן תרגם את המחזה ועיבד אותה ובהפקה הנוכחית גם שינו מספר דמויות. מדובר בתיאטרון בתוך תיאטרון, בחשיפת סודות ותככים ובאלגוריה על מהות הקיום באצטלה של תיאטרון.
העלילה עוסקת בלהקת שחקנים העורכת חזרה למחזה של פירנדלו המנוח כשלפתע גולשות לבמה ארונות התפאורה ומהם מגיחים מספר דמויות מאופרות, כולם בני משפחה. הדמויות הללו, הזויות ולמעשה נפשות המשוטטות בעולם, בלתי רגועות, עד אשר ייכתב מחזה על חייהם. זו למעשה בקשתם מהבמאית של ההצגה: לכתוב את ההצגה עליהם. עיקר הסיפור שלהם מורכב מאב המתאהב בנערה ומגלה מאוחר מידי כי הבחורה שהיה עימה בבית בושת היא בעצם בתו. אנו פוגשים את אשתו השנייה, שגורשה על ידו, את בתו הבכורה ובנו ובילדיהם. הבמאית מסכימה לכתוב את המחזה והם מתחילים בחזרות, אולם התוצאה היא טראגית והנפשות האבודות ממשיכות בשיטוטיהן לעבר אופק בלתי ברור, בחיפוש אחרי מחבר שיגאל אותם מהטרגדיה שלהן.
סולימאן חוסייסי בדמות אב המשפחה מגיש משחק משובח, מרגש מאוד, נוקב ודרמטי. נופר אליהו המצוינת, שחקנית רבת יכולת, מגלמת את האם. היא ניצבת לפרקים כאלה המשקיפה על המתחולל מולה, פורצת במשחק מרגש עד כדי העלאת לחלוחית בעיני הצופים ובעיניה שלה.
גל יזדי נפלאה בדמות הבמאית שהדמויות פורצות לאולמה ולעולמה כדי שתכתוב אותם, והיא מגלמת את תפקידה באורח נעים ומוצלח מאוד.
להגר אנגל, בתפקיד השחקנית הראשית, יש נוכחות ויכולת מקצועית נהדרת. גל זילברמן ונעמה פורת מצוינים כעוזרי הבמאית, והם משלימים זה את זו ותורמים בצורה מעולה לעלילת המחזה. דור לוי מוצלח כפועל הבמה. איתי שלו משחק היטב בתפקיד השחקן הראשי. אלי אלבז נהדרת בתפקיד המנקה וגם מאדאם פאצ'ה, בעלת סלון בגדים ובית בושת. יאיר בלוך משחק באמינות רבה את הבן. איציק מלמד מצוין בתפקיד הילד.
אלונה לובנברג הנהדרת מגלמת את הילדה שאינה פוצה פיה, דמות מלאכית עטויה לבן המבליטה את האומללות שלה במשפחה. עיניה הדומעות בסיום האלגורי הם מאפיין מלודרמטי מוצלח מאוד לתפקיד שצריך להביע עצמו ללא מילים.
ציון לשבח מיוחד לנוי קליימן המגלמת את הבת הבכורה, תפקיד נועז ומורכב שביצעה בצורה כה מוצלחת. יש לציין גם את ניקה אורן, המגלמת את הכלב צ'כוב, כלבתה של השחקנית הראשית. בשעתו נרמז כי הכלב הוסף למחזה כאילו להזכיר את הגברת עם הכלבלב ולמעשה יש הקבלה בין צ'כוב הכלב לכלבתה של השחקנית המנוחה אלישבע מיכאלי, שליוותה אותה תמיד לחזרות בתיאטרון.
הבמאי דניאל אפרת ראוי לשפע תשבחות על הדרך שעיצב יצירת מופת זו. הוא שזר בה הברקות בימוי כמו צילום סלפי בין השחקנים, וסאונד של ציפורים שהופך לקרקור מהשיר זוכה האירוויזיון של נטע ברזילי.
סלבה מלצב עיצב את התפאורה הסולידית והמוצלחת שעיקרה בימת חזרות וארגזי אביזרים. דולב ציגל עיצב תאורה ראויה. נוי קליימן אחראית למוזיקה המקורית המעולה. יעל דובר עיצבה את התנועה הנפלאה ונטשה מנטל את בגדי המשתתפים הנפלאים, במיוחד בגדיהן של אלונה ונוי.