אדם בוגר

(צילום: שרון רביבו)

גיא טנא על מודה אני, של עומר אדם: עוד התקדמות של זמר מצוין, אלבום מוקפד ואיכותי לרוב.

מודה אני, אלבומו החדש של עומר אדם, משיג שני הישגים משמעותיים: האחד מבשר על התבגרות של אדם כמבצע וכבוחר שירים, כאשר רוב האלבום מוקפד ואיכותי מבחינות רבות. ההישג השני מתמקד בהפחתת כמות להיטי הריקודים, הממלאים את מטרתם בהחלט, תוססים וקצביים, קליטים ומשמחים, אך אינם מראים התקדמות של אדם כאמן שרוצה להגיד משהו חדש.
אבי אוחיון כותב המילים ואסף צרויה המלחין, מספקים לאדם מספר מכובד של שירים בו הוא נמצא בשיאו כמבצע: מודה אני, שקיעה חרישית, אז הלכתי הלהיטי, אז תבואי (עם ציון ברוך), זורק ת'עניבה, כמו ילד, למה את לא עונה, קומי יפתי ובגלל האהבה. כולם מלמדים על שילוב מצויין של כותבים ומבצע שיודעים לעבוד יחד לטובת תוצאה סופית המשלבת אמירה אותנטית, רמה גבוהה של לחן ועיבוד, ובעיקר עוד התקדמות של זמר מצויין שיודע את איכויותיו ויש לו עוד לאן ללכת.
עצוב לי שזה ככה, למילים של אורי בן ארי ולחן של סתיו שמש, הוא עוד שיר מעניין בו אדם שר על מציאות רגשית מורכבת. הבחירה של המפיק המוסיקלי גיא דאן בכלים קאמרים , נשיפה וקשת, נותנת לשיר נפח ועוצמה נוספת.
הלהיט היא רק רוצה לרקוד, עם משה פרץ, למלים ולחן של דורון מדלי, חביב ומקפיץ, מהווה בעיני הדהוד ל "רק לרקוד" של שלום חנוך שכבר ב 1977 כתב את אותו הסיפור רק מהכיוון הגברי שלו. הדמות החופשייה של הצעירה, שאינה מעוניינת בחתונה, בבגדים או בשגרה, מרעננת מאד בנוף המוסיקה הים תיכונית ונותנת לאלבום ערך מוסף.
טקסט איכותי נמצא גם בשעות קשות המרגש, למילים של עינת הולנדר ולחן של ליאור מיארה ואלירן אביטל, ובמצאתי בארון (מילים: אסף אטדגי, לחן: מאור תיתון). אדם פשוט מצוין בבלדות ועל אף קושי מסויים בצלילים הנמוכים, הוא עדיין מצויד במתנה של קול גדול ורב מבע.
בוקרשט? מהפכה של שמחה? כבר אמרנו: עושים את העבודה. אבל עומר אדם לפניהם ואחריהם, הוא אותו אמן, מה שלא ניתן להגיד על ההתפתחות המצוינת שהוא עושה בטקסטים ובשירה, ברוב שירי האלבום המומלץ הזה.