אטלנטה ערה

(צילום: באדיבות yes )

מנה כפולה של דונלד גלובר: הערב מתחילה ב-yes OH אטלנטה, הסדרה המדוברת שהוא כתב ומככב בה, ובמקביל יצא אלבומו השלישי תחת שמו האחר, צ'יילדיש גמבינו.

אחרי "רוק 30 ", שהוא היה אחד מכותביה וגם הגיח מפעם לפעם מול המצלמה, אחרי "קומיוניטי" שהוא היה מכוכביה, לפני תפקידיו הקרובים בקולנוע, בסרט חדש בסדרת ספיידרמן ובסרט המבוסס על דמותו של האן סולו, דונלד גלובר עבד קשה על שני פרויקטים, במקביל. האחד, אלבומו השלישי של האלטר-אגו שלו, צ'יילדיש גמבינו. השני, סדרת הטלוויזיה "אטלנטה", שתשודר החל מהערב ב-yes OH .

בסדרה, המתרחשת על רקע סצנת המוזיקה השחורה באטלנטה, דרמה-קומית המשודרת ב-FX , גלובר מככב כארן, שעזב או נבעט מהאוניברסיטה, שיש לו שני ילדים ואקס-חברה אבל אין לו בית משלו ומיטה להניח את הראש. ארן מזהה שדודנו, ראפר שקורא לעצמו פייפרבוי, עומד על סף פריצה בקריירה שלו ולכן הוא מחליט לחזק את קשריו איתו כדי ליהנות מהצלחתו הצפויה.

"אני רוצה שהצופים ירגישו שהם מושקעים רגשית בסדרה, שיהיה להם אכפת, שיאמינו בדמויות האלה", אמר גלובר. לדברי נשיא FX , ג'ון לנדגראף, "הסדרה היא תמונת-מצב: מה זה אומר להיות צעיר, מוכשר ושחור, באטלנטה, ובאמריקה בכלל, בימינו. דונלד יצר דבר ייחודי, מקורי, לפעמים היפר-ריאליסטי, לפעמים סוריאליסטי ולפעמים בכלל לא ריאליסטי. כמו לואי סי.קיי, גם לדונלד יש כישרון ויכולת להגשים ולממש כל דבר שהוא רוצה ליצור".

לא רק ב-FX אהבו, וכבר הזמינו עונה שנייה, גם הביקורת נתנה לאטלנטה חותם איכות רשמי: היא נכללה ברשימת עשרת סדרות הטלוויזיה הטובות ביותר השנה, של המכון האמריקאי לקולנוע. גלובר זכה בפרס השחקן הטוב ביותר מאיגוד מבקרי הטלוויזיה בארה"ב. הוא והסדרה שלו מועמדים לפרסי גלובוס הזהב ובחירת הקהל, וזו רק ההתחלה.

הפרק החמישי היה משמעותי במיוחד ועורר באזז גדול ברשתות החברתיות בגלל ג'סטין ביבר שהופיע, ובעצם לא: שחקן שחור, אוסטין קרוט הופיע בתפקיד ביבר שמגיע לאטלנטה להשתתף במשחק כדורסל לצדקה ומתעמת עם פייפרבוי. כל פרק בסדרה נפתח ומסתיים בשיר של מוזיקאי שחור, ביניהם ביל ווית'רז, סם קוק ואאוטקאסט. את הפרק הזה שהתחיל בילי פול, סיים, בפעם הראשונה והיחידה העונה, צ'יילדיש גמבינו, כלומר גלובר עצמו.

כחודשיים לאחר שידור הפרק, יצא אלבומו השלישי של גלובר-גמבינו, awaken, my love , שהפיק יחד עם שותפו הקבוע , השבדי לודוויג גורנסון. האלבום התברג מיד במקום החמישי במצעד האמריקאי, גבוה מקודמיו. אולי זה בגלל הפופולאריות ההולכת-וגדלה של גלובר בזכות הסדרה ואולי בגלל השינוי הדרסטי במוזיקה שלו.

הפעם, גמבינו ויתר על ראפ לטובת שירים ממש. את אלבומיו הקודמים הגדיר גלובר, "כתובים היטב", ואילו החדש, לדבריו, מתבסס בראש ובראשונה על "פשוט רגש". המוזיקה באלבום הושפעה מהתקליטים ששמע בילדותו, בבית הוריו: סליי ומשפחת סטון, פאנקדליק (ששיר שלה נועל את הפרק השישי בסדרה), אולי גם פרינס. חלקו הראשון של האלבום, Fאנק-רוקי, אבל חלקו השני הוא הטוב יותר: baby boy (גלובר הפך לאבא טרי השנה אך מסרב לחשוף את זהותה של האמא ואף את מינו של הילוד), California האוורירי, the night me and your mama met עם סולו הגיטרה המרשים, ובעיקר stand tall , למעלה משש דקות מרשימות של מלנכוליה עדינה, גיטרה רכה, ג'זית, חליל מרחף מעל קולות נשיים והכל נשמע כמו השיר שסטיבי וונדר רצה לכתוב ולא יצא לו.