איך יכולנו שלא להתגעגע

הנשמות הטהורות, 2015 (צילום: באדיבות נתן כהן)

איחוד של שלישיית הנשמות הטהורות, גם אם הוא חד פעמי, זה דבר משמח, בטח כשהתוצאה היא איך יכולת שלא, שיר חדש, מעולה, שכתבה ענת הראל ונתן כהן הלחין ועיבד. אמירה מורג שאלה אותם מדוע לקח כל-כך הרבה זמן והאם יהיה המשך.

נתן כהן: רציתי שהקסם יקרה שוב

"ההתחלה," אומר לי נתן כהן, "הייתה לפני שנה, בעקבות כתבה מפרגנת בידיעות אחרונות, שעוררה געגוע בלב הרבה אנשים. התחלנו לקבל בקשות, שאולי נעשה משהו ביחד. אני נעניתי ליוזמה, לפניות שהיו אלי. גם נאוה (ברוכין), הרימה טלפון ושאלה: נו, מה אתה אומר? אולי נעשה משהו? חיפשנו את השיר הנכון ואז נתקלתי בשיר הזה, ששכב אצלי יותר משנה. זה קורה. כשהלחנתי אותו התחברתי לרגש של אז. שמעתי את הקול של נאוה בדמיוני. רציתי שהקסם הזה יקרה שוב ולדעתי זה הצליח לנו".

איך יכולת שלא

נתן כהן ויורם ירוחמי שרו בצוות הווי הנדסה קרבית. כהן גם הלחין שירים ללהקה הצבאית, ביניהם ברחוב הנשמות הטהורות. ברוכין הופיעה בצוות הווי צנחנים. "הנשמות הטהורות" הוציאו אלבום אחד, ב-1974, עם שירים מוכרים ואהובים גם כיום, ביניהם אחכה לך, שלא ייגמר לי הלילה, "קפה אצל ברטה וכמובן, ברחוב הנשמות הטהורות.
איך היה לעבוד שוב ביחד?
את יודעת, לא עבדנו יחד הרבה שנים. כשהשלישייה התפרקה, ב-75', כל אחד הלך לדרכו. נאוה, שעזבה שנה קודם, עברה לאנגליה ולצרפת ועשתה שם מוזיקה. נאוה ואני הופענו בערב משותף בפסטיבל ערד ב-96' ואז היא חזרה בתשובה, וכמובן שלשיר עם גברים לא בא בחשבון. עכשיו היד שלה קצת יותר קלה על ההדק. היה כיף לחזור ולהקליט יחד. מאוד מרגש. זה היה טבעי כי אנחנו כמו משפחה, לא משנה כמה זמן לא ראינו אחד את השני. הייתי בקשר עם שניהם במשך השנים. השנים עשו משהו, אין ספק, לקולות שלנו, לסאונד. זה שיר ברוח של פעם אבל עם סאונד עכשווי".

נתן כהן (צילום: פייסבוק)

למה התפרקתם?
"עייפות החומר. את יורם הכרתי בצבא, את נאוה פגשתי לראשונה כששתי הלהקות הופיעו בבקעה, ביחד. נפגשנו בדיזינגוף במקרה, אחרי שהיא השתחררה ואני הייתי לקראת השחרור. היא בדיוק יצאה מפגישה עם שלמה צח, שאמר לה שהוא רוצה להקים שלישייה ושלח אותה למצוא עוד שניים. היא שאלה אותי אם אני מעוניין, כמובן שהסכמתי והבאתי את יורם. הופענו המון, השירים שלנו זכו להצלחה אבל האלבום שהקלטנו בקושי הושלם. חברת הד ארצי לא כל-כך ספרה אותנו ולא האמינה בנו. הם מאוד חסכו עלינו. כל דבר היה נורא קשה. זה הוציא לנו את החשק. אני גם רציתי ללכת לאפיקים אחרים של מוזיקה".
ובכל זאת ניסיתם להמשיך עם עירית בולקא.
"כן. הקלטנו כמה שירים איתה וזהו. יורם כבר ידע שזו לא תהיה הקריירה שלו ורצה ללכת הלאה. הוא עבד בבנק ישראל כל השנים. הוא גם מסרב לחזור ולהופיע. לא מתאים לו. אז הופעות לא יהיו, אבל הוא שמח לבוא ולהקליט. גם עירית חזרה בתשובה. אנחנו חזרנו להיות בקשר לפני שנתיים. היא הוציאה כבר 3 שירים שהלחנתי והפקתי לה ורביעי בדרך, לקראת אלבום. אז זה נחמד. הימים היפים חוזרים".
40 שנה חלפו. הזמן רץ…
"נכון. אנחנו מופתעים שעדיין מדברים על האלבום. במשך השנים הוא צבר הילה. זה הפתיע אותנו. זכינו. זכיתי להיות חלק מההיסטוריה של המוזיקה הישראלית. זה נותן הרגשה טובה. אפילו גאווה".
אז הופעות לא יהיו, אבל מה לגבי אלבום חדש?
"אני לא יודע. זה פרויקט רציני. צריך למצוא שירים שיעמדו בציפיות וזה לא קל. צריך מישהו שיממן את זה. אני בשמחה אעשה אלבום אם יהיה מימון ואוכל להתפנות לזה".

נאוה ברוכין: תובנות שבאו עם הגיל

נאוה ברוכין הופתעה ושמחה לשמוע שלהיטון חזר כאתר ברשת. "רגע, אני נכנסת לראות. איזה יופי. טוב עשיתם", היא מחייכת. "יש לי רק זיכרונות טובים מהעיתון. קראנו לו העיתון שלנו. הבית לאמנים".
איך שוכנעת לחזור ולהקליט?
"כל מיני תובנות, את יודעת, זה בא עם הגיל וחשבתי: למה לא? כי כל הזמן משמיעים את השירים שלנו. זה החזיק מעמד 40 שנה, זה לא מובן מאליו. המפגש המחודש היה מאוד מרגש. זה יופי של דרך להרגיש שוב בת 20. מי יודע, אולי יהיה המשך. הכל מלמעלה. אני מאוד אוהבת את השיר. זה מזכיר את הנשמות הטהורות של פעם. אני מקווה שגם אחרים יאהבו ושזה יושמע. זה מחבר את כולם יחד וזו המתנה הגדולה. זו תחושה מאוד נעימה".
עשה לך חשק לחזור ולהופיע?
"אה… האמת, כן. יש געגועים גם לקהל. אני מקבלת המון תגובות גם מדתיים וגם מחילוניים, שאני נשמעת כמו פעם, אבל יותר איכותי, בגלל השנים שחלפו, את יודעת. אני זורמת עם מה שמגיע. אם יהיה מפיק שייקח את זה על עצמו, אז מבחינתי יש מצב. זה תלוי בגורמים חיצוניים, לא רק בנו".
את מצטערת שעזבת את עשיית המוזיקה?
"לא עזבתי אף פעם. יש לי אולפן הקלטות עם בעלי. הופעתי בפני נשים. אני כל הזמן מחוברת לעשייה מוזיקלית, גם מאחורי הקלעים. מי שאמן בנפשו תמיד ממשיך, הוא אף פעם לא עוזב".

יורם ירוחמי: הופעות? אין סיכוי
"ההרגשה נהדרת. אני נהניתי ולדעתי יצא שיר מאוד מוצלח", אומר לי יורם.
איך האיחוד נולד?
"מבחינתי, מפנייה של נתן לפני שלושה חודשים. הסכמתי מיד. בעצם, יותר נכון לומר שהסכמתי לנסות, לא ידעתי איך זה ייצא. יש אצל הקהל היום רצון לנוסטלגיה, להתחברות לשירים, לתקופה, למשהו שהוא חלק מהתרבות הישראלית".
יש סיכוי לקאמבק?
"לא. כי הופעות זה משהו אחר. אני נהנה מכך שיש לי אפשרות להגיע לקהל דרך המדיה. לעמוד על במה ולשיר בפני קהל מצומצם, לא ממש עושה לי את זה. זה לא דבר שאני מחפש. יש ביקוש, אבל זה לא מתאים לי היום. עשיתי את זה בגיל 20 וגם עזבתי בשנות ה-20 שלי כי בסופו של דבר, לא כל כך אהבתי לעמוד על הבמה".
פחד קהל?
"מה פתאום? זה לא קשור. אין לי. זה פשוט לא משהו שאני רוצה לעשות עכשיו. זה לא מתאים לי מבחינה אישית".
למעשה עזבת את תחום המוזיקה לגמרי .
"נכון, ולא התחרטתי לרגע. תמיד ראיתי בזה משהו זמני. אולי יהיו הקלטות נוספות, אבל לבמה אני לא אגיע".