ארוך ומייגע
יונ 15
(צילום: דעטרון)
חיים נוי על "רנט" במרכז ענב בתל אביב: מופע שטחי, למעלה משעתיים ללא הפסקה, באולם שלא מיועד למחזות-זמר. עם זאת יש בו שחקנים-רקדנים-זמרים מוכשרים, הראויים לתשואות.
"רנט", העולה בישראל בפעם השלישית, הוא אחד ממחזות הזמר הידועים בעולם. רנט לא התיימר להיות מופע מפורסם או לנסוק לשיאי הבמה בברודווי, אבל הוא הפך בין ליל למחזמר שסחף עימו המוני אוהדים, וגרף בדרך פרסי הטוני ופוליצר למחזות מוזיקליים. בישראל הוא עלה בתיאטרון פרינג' בשעתו, ולאחר מכן בבית צבי ברמת גן. בימים אלה הוא מוצג במרכז ענב בתל אביב, אלא שהתוצאה היא מופע שטחי, ארוך ומייגע, ללא הפסקה, באולם שלא מיועד למחזות זמר. עם זאת הוא שזור בחלקו בשחקנים-רקדנים-זמרים שהם חיות במה, מוכשרים וראויים למחיאות כפיים.
המופע מכוון יותר לצעירים ולצעירים ברוחם. הוא מתויג כאופרת-רוק, שכן רוב האירוע מושר, כמו באופרה, וגם כמו מחזות הזמר של אנדריו לויד-וובר. המחזמר מושתת על מוזיקת פופ ורוק, משובץ בתנועה ושירים תוססים וסוערים.ג'ונתן לרסון חיבר את המחזמר על בסיס עלילת האופרה "לה בוהם", אך העתיק את העלילה לשנות התשעים של המאה ה-20 ותיבל אותה בסמים, מין ואיידס, המלווים את חייהם של אמנים צעירים במנהטן, על רקע מצוקתם הכלכלית. לרסון התחיל את הקריירה שלו ככותב שירים לסדרת הטלוויזיה "רחוב סומסום" ולמחזות שלא הצליחו להגיע לברודווי הנחשקת. רנט עלה על בימות ברודווי ב-1996 ואולם למרבה הצער מת לרסון כנראה ממפרצת בטנית כמה ימים לפני ליל הבכורה, סמוך ליום הולדתו ה-36. ייתכן שאילו שרד את הצגות ההרצה, אולי היה משנה ומקצר את המופע הארוך. אבל כאמור הוא לא זכה לראות את פרי יצירתו על הבמה.
רנט הוצג בברודווי, ברחבי ארה"ב ובעולם, במשך שנים, אך לא נראה שעדיין הוא מוצג בימינו, משום שזו אופרת רוק מיושנת שהפכה למופע קאלט שלא רבים נוהים אחריו. ההצגה אינה דומה למחזות זמר שגרתיים הבנויים משירים מלודיים המשובצים לאורך עלילה. העלילה אינה בדיוק חשובה או מפורטת, כיון שמי שאינו מכיר את התוכן מתקשה להבין אותה ובעצם היא גם לא כל כך חשובה. המחזמר עוסק בשנה בחייהם של שמונה אמנים דלי אמצעים המתמודדים עם בעיות שכר- דירה וקיום, על רקע התפרצות מחלת האיידס. זהו סיפורו של דור שלם המתמודד עם אהבה וקנאה, סמים, הומואים ולסביות, ויציאה לחיים שמחוץ לחממת ההורים. זו המוזיקה המרגשת והשירה הנוגעת ללב בעוצמתה ובמסר שלה. ההפקה הנוכחית ניסתה לרמוז כאילו מדובר בתקופתנו, ולגיבור ניתן טלפון נייד שעמו הוא מנציח במצלמה את האירועים. במקור הייתה זו מצלמת וידיאו ישנה, ואין היגיון בערבוב הזמנים הזה ואין זה תואם את רוח המחזמר.
להקת השחקנים התמודדה ברובה בהצלחה עם המחזמר הקשה לביצוע הזה, אבל נראה שלא הודרכה מספיק והתוצאה לקויה. למרבה הצער, האולם שבו עולה המופע אינו מתאים למחזות זמר, והסאונד והאקוסטיקה בו אינם יעילים לשירה. התזמורת מנגנת בעוצמה ומאפילה על קולות הזמרים. לפעמים הם סתם הולכים על הבמה ולעתים לא ברור בכלל מה הם אומרים או שרים. התרגום הוא לקוי: בין היתר, אין לתרגם מושגים ושירים שדווקא באנגלית זה מיטיב עם המחזה והטקסט. בשעתו תרגם את המחזה לבית צבי דניאל אפרת, מהטובים במתרגמי מחזות הזמר בארץ, והתוצאה הייתה מלוטשת וקולחת.
אבישי בן גל ושחר פרץ ביימו את המופע ושחר פרץ גם עיצב את הכוראוגרפיה ועשה עבודה טובה. במופע שזורים ריקודים סוערים ותנועה טובה בדרך כלל, והלהקה מעולה בחלק זה של המופע. עם זאת, אין תחושה שאכן מדובר במחזמר מקצועי, קולח ומענג. חלק מהשחקנים אינם יודעים לשחק ואולם הם זמרים טובים, ולהיפך: ישנם כאלה שהם רקדנים טובים אך אינם זמרים. מוזר מאוד שלא ניתנה הדרכה קולית לשחקנים, דבר שנעשה בדרך כלל ע"י מורה לפיתוח קול, זמר או זמרת, המתמחה במחזות-זמר. לא ברור אם ההפקה ניסתה לחסוך בתחום זה.
דותן עמרני גילם את מארק בצורה מיטבית ומעולה. ניכר שזהו שחקן מקצועי שבקי בעולם של המיוזיקלס. אביתר בר דוד הפגין יכולת שירה טובה בתפקיד רוג'ר. אך תגלית הערב, בתפקיד מורין, היא הגר אנגל התוססת, עם קול משובח ובעיקר יכולת ריקוד. היא מתפרעת על הבמה ומציגה יכולות אלסטיות ראויות לציון.
ספיר יצחק כמימי היא רקדנית ידועה, אך כמעט ואינה מפגינה יכולת זו. משחקה היה ראוי לליטוש וגם יכולותיה הווקאליות היו ראויות להדרכה מתאימה. רותם מלר מצוינת כג'ואן, היא יודעת לשחק, לשיר וגם לרקוד בעת הצורך. הקטע הידוע של טנגו מורין בביצועה עם דותן עמרני הוא מקסים. הראל ליסמן משובח בתפקיד תום ויש לו יכולת ווקאלית מצוינת. אלונה טננבאום היא חיית במה ובולטת ביכולת התנועה שלה.
התפאורה של במבי פרידמן היא פונקציונאלית. העלילה מתרחשת במעין חדר קטן ומעליו בנויות קומות נוספות מקורות ברזל מכוסים בווילונות, דרכם עולים ויורדים השחקנים.
כאמור, המחזמר ארוך מאוד, יותר משעתיים ללא הפסקה. ניתן היה בקלות לקצץ בו מבלי לפגוע בדבר. קשה לשבת ולהתרכז והכיסאות אפילו מקשים על הישיבה הממושכת. כיון שרוב העלילה מתרכזת בקצה הבמה, גם האירועים אינם ברורים מכל מקום באולם. אם ההפקה הייתה מוצגת באולם אחר, המותאם גם למופע מוזיקלי, אין ספק שהדבר היה תורם למחזמר. גם לא הייתה תכניה לצופים, ואפילו כסאות או ספסלים בלובי לעשרות הצופים בכניסה, שנאלצו לעמוד על רגליהם עד הכניסה לאולם.
"רנט" הזה אינו מתאים לכל אחד. לא כולם אוהבים סוג כזה של מופע. ייתכן שהוא מתחבר במיוחד לבני נוער ולצעירים. אבל, התכנים שלו הם חשובים ונוגעים בכל אחד. הם בבואה של הדור שלנו, לטוב ולרע, והם מביאים מוזיקה ייחודית שקוראת לחשוב על המתחולל בפינות הקטנות של חיינו. אבל הניסיון להתאים כאילו את הנושא לזמננו, אינו מתאים ואינו משדר את מה שהמחבר רצה להציג.