בחזרה לשדות

(צילום: כפיר בולוטין)

חיים נוי על ההפקה המחודשת של הוא הלך בשדות, בבית ליסין: הצגה מרגשת מאוד, מרשימה וצובטת בלב.

ההפקה החדשה של המחזה הנוסטלגי הוא הלך בשדות , בתיאטרון בית ליסין, היא מרגשת מאוד, מרשימה וצובטת בלב . העיבוד החדש והמרענן בבימוי ובתפאורה הם אות כבוד להפקה משובחת של המחזה שלא נס לחו. ההצגה, שהועלתה לראשונה בתיאטרון הקאמרי במאי 1948 , בעצם ימי מלחמת העצמאות, מטפלת ביחסים שבין דור הבנים לדור האבות בקיבוץ, ובהגנה על הישוב. מאז, המחזה הוצג פעמיים נוספות בקאמרי, בתיאטרון חיפה ובבית צבי וגם הוצג ברחבי העולם. ב-1967 הופק סרט קולנוע בבימויו של יוסף מילוא ובכיכובם של אסי דיין ואיריס יוטבת.

המחזה מבוסס על  רומן מאת משה שמיר, שיצא לאור בשנת 1947 ונחשב לאחת היצירות המרכזיות שנכתבו בספרות העברית החדשה, ומהטקסטים המכוננים של החברה הישראלית לאחר קום המדינה . שם הספר לקוח משורות מתוך שירו של נתן אלתרמן, "האם השלישית": "בני גדול ושתקן / ואני פה כותונת של חג לו תופרת / הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. / הוא נושא בלבו כדור עופרת". הספר זכה בשנת 1948 בפרס אוסישקין ותורגם לאנגלית, איטלקית, וספרדית.

העלילה מתרחשת בשנת 1944, כאשר ברקע המאבק של אנשי היישוב בערבים מצד אחד ובבריטים מצד שני. הספר מתאר את חייו של אורי, לוחם פלמ"ח,  הילד הראשון של קיבוץ "גת העמקים", בן 19. הוא בעל ביטחון עצמי, וחש מחויבות עמוקה לארצו, למשפחתו, לחבריו ולמשימות הצבאיות שהוטלו עליו. מיקה, אהובתו, היא עולה חדשה מפולין, פליטה חסרת כל שחוותה את מוראות השואה ומוצאת נחמה בין זרועותיו של הצבר החסון.

שחר פנקס עיבדה אורח נהדר את המחזה, הפיחה בו תצורה וממימדים חדשים , אך הותירה על כנם את ההתרחשויות ואת הנוסח העלילתי המרגש של משה שמיר.

כפיר אזולאי ביים להפליא הצגה המושתתת על עבודת צוות משובחת ועל תצורה חדשנית שבה השחקנים שוהים בחלקים רבים של הסצנות על הבמה , מגלמים שני תפקידים וגם מהווים מעין מקהלה של זיכרונות והתרחשויות .

גל אמיתי מגלם בכישרון רב, במשחק אמין ומשובח,  וברגש את אורי כהנא, הצעיר שמתנדב לפלמח , מתאהב במיקה ומוצא את מותו בפעילות מבצעית. אגם רודברג הנהדרת מוכיחה שוב כי היא שחקנית אופי מצוינת ומגלמת את מיקה בכישרון וברגש ודומעת יחד איתה בסצנות המרטיטות (אגב, אגם וגל הם גם בני זוג במציאות).

מאי קשת משכנעת מאוד בתפקידי חברת הקיבוץ והחובשת, והביצוע שלה לשיר "דודו" הוא ענוג וסוחט דמעה. הדר שחף המוכשרת מוצלחת  כגיטה. נעמה שפירא מגלמת במשחק מרשים את רותה, אמו של אורי.

אופיר וייל, מהשחקנים הבולטים בתיאטרון,  מגלם את חבר הקיבוץ פסח ואת איש הפלמח סמיון ומשחקו הוא בית ספר למשחק מצטיין. גיל וסרמן מוצלח במיוחד בתפקיד ביברמן מזכיר הקיבוץ . יורם יוספברג מפגין נוכחות בימתית מרשימה בתפקיד אברהם, בן זוגה החדש של רותה. קובי ליבנה מגלם את וילי, אביו של אורי. הוא משחק היטב, מצליח לעורר הזדהות עם התפקיד והסצנה שלו עם מיקה מרגשת במיוחד. ויקטור סבג, שחקן עם פוטנציאל רב, מוצלח מאוד כג'ינג'י, מפקד בפלמח.

לילי בן נחשון עיצבה את התפאורה, שהיא מינימלית ולמעשה נוצרת על ידי השחקנים, תוך כדי משחק. הבמה כותרה בכתלים שחורים ועליהם משרבטים השחקנים אימרות ומשפטים  או איורים. רעיון ייחודי ומוצלח מאוד. עפרה קונפינו עיצבה את התלבושות התקופתיות הנאות. אמיר לקנר אחראי למוזיקה המקורית היפה. זיו וולושין עיצב את התאורה ועמית זמיר אחראי לתנועה היפה של השחקנים,  שמוסיפה מימד חדש ומעניין.

"הוא הלך בשדות" הוא מחזה מיוחד במינו , משובח ומרגש, שמעניק לצופים הצצה נוסטלגית  נוספת אל אותם ימים רחוקים-קרובים, השזורים גם בהווה שלנו, כמדינה שעדיין בניה נאלצים להילחם עליה.